אין תפילות עבורי

מתי, ילדיי, ראיתם,
את נשיאת תפילותיי עבורי?
האם "בקש וקבל" היה גם עבורי,
או שהתבנית הזאת הייתה רק בשבילך?
דמיין את גת שמנים; ממה פחדתי?
בעד השמחה שהונחה לפניי, תקומתי כה קרובה!
אולי זה היה כשנתליתי על העמוד,
האם צפיתי עצמי צועק "עזבתני"?
שוב אני שואל, "האם התפללתי בעדי?"
אמור לי, ילדי, מה אתה רואה?

הקשב למציאות הזאת. האם אתה מחפש אמיתות נסתרות, תעלומות המלכות, בעודך מזניח את המציאויות הרוחניות הברורות ממש לפניך?

כשאתה קורא את "תפילת המופת" (מתי 6:9-13), האם אתה מונחה להתפלל בעד עצמך? אתה עשוי לטעון ש"תן לנו היום את לחם חוקנו" (פס׳ 11) נשמע כבקשה אישית. אך בהקשר, אתה מונחה שלא לדאוג לדברים כאלה אם תדרוש תחילה את המלכות (מתי 6:25-34). ו"סלח לנו את חובותינו" (פס׳ 12); זה כולו עוסק בסליחה לאחרים, שכן סליחת המשיח מתגלה בך.

האם אתה באמת מאמין שבזכות הקרבת בנו הבטחות יהוה כבר "כן" ו"אמן" (השנייה אל הקורינתים 1:20)? אם כן, מדוע אתה מתעקש לבקש שוב את מה שכבר ברשותך בזכות האמונה שניתנה לך (לוקס 17:6)?

דמיין אוחז בשרביט של צדקה. האם אתה רואה אותו בידך? עכשיו דמיין, בעודך מביט בו, זועק "אבא, אנא תן לי שרביט צדקה." שוב מחוסר אמונתך! שוב על שלא האמנת שמות ישוע ענה על כל תפילותיך זמן רב לפני שהתפללת אותן מעולם (תהלים 21:2).

אם כן, אז מה תכלית התפילה? התפילה היא התקשורת והקרבה הבונה ומחזקת את יחסינו עם האב, הבן והרוח. אך ההדגשה כאן היא לעזור לך להכיר שלעיתים קרובות מדי תפילותיך ממוקדות ברצונות אישיים בעולם הגשמי, אף שישוע אמר, "מלכותי אינה מן העולם הזה." (יוחנן 18:36)

זה מותיר לנו דבר חשוב לשקול בנוגע לתכלית התפילה. אם מלכותו אינה מן העולם הזה, עלינו לעצב מחדש את תפילותינו כך שישקפו את זהותנו האמיתית כבנים או בנות של האור, ולא כילדי ה"עצמי." איך זה היה נראה? הבנת זהותך האמיתית הייתה באה לידי ביטוי טוב יותר בתפילות המכילות הרבה יותר תודה ותהילה והרבה פחות "תן לי!"

מה דעתך על משהו כזה? "אבינו שבשמיים, יתקדש שמך. תבוא מלכותך. ייעשה רצונך. כבשמיים כן בארץ." כן, זה הברור המסתתר לעין כל!