הסר את תכריכי הקבר

האבן שהוסרה

הלא הוסרה אבן המוות?
הצחנה הוחלפה בחיים.
הלא הוכחה הבטחתו?
חטאך... הוא סולח!

צא נא, אני אומר, הסר את הבד,
תנו לרואים לשמוח.
פשוט את השכבות, הסר את העטיפה,
פרי הצדקה ישרור.

נטבלתם למותו...נקברתם עמו...הוקמתם מן המתים...הלכו בחידוש חיים...אוחדתם יחד בדמות מותו...היו בדמות תקומתו...אדם הישן שלנו נצלב עמו...החטא בוטל...אין עוד עבדים לחטא...מי שמת שוחרר מן החטא...אם מתנו עם המשיח, גם נחיה עמו...חשבו עצמכם מתים לחטא...אך חיים לאביר...לא כלי עוולה לחטא...כלי צדקה...לא ימשול בכם החטא...משוחררים מן החטא...עבדי הצדקה! (הרומים 6:3-18)

הרהר שוב על ההבטחה הזאת! כשהוא מת, אתה מת; כשהוא קם, אתה קמת עמו לחיים חדשים. אינך עוד עבד לחטא; אתה עבד לצדקה.

האם היה קשה יותר לסובבים את לזרוס (הנפש המתחננת שיהוה עזר לה) להאמין שהוא חי, מאשר ללזרוס עצמו? האם היה זה חלום רע שממנו קם לזרוס? "אני לא יכול לנשום; מה זה הבד הזה על פניי? עזרו לי; אני מרגיש שאני נחנק." שים עצמך שם; דמיין להיות במקומו. אתה שם, אתה יודע!

בעוד חבלי המוות מקיפים את נפשך ושכלך, אינך יכול לראות דרך החוצה. כל ישותך עשויה פשוט להתמוטט כעפר ולהיעלם. האם אי פעם נאלצת בשכלך להוליד מציאות חדשה של מקום טוב יותר, דרך טובה יותר, קריאה נעלה יותר? זה הזמן הזה!

קום! אני אומר, קום! האם לא הבטיח שאם תאבד את נפשך למענו, תמצא חיים חדשים (מתי 10:39)? לזרוס נאלץ למות לפני שיוכל לקום.

ואל יהיה ספק שברגע שהוסרו תכריכי קברו, היה ללזרוס שכל שיכול להיעשות עבד לצדקה. לא נותרה בו עוד אי־ודאות; חייו כבר לא היו שלו. חייו החדשים נקנו במחיר כבד (הראשונה אל הקורינתים 6:19-20); התוצאה: הוא לא היה עוד עבד לחטא.

האם הייתה לך חוויית לזרוס משלך? האם השלמת עם שפלותך הגמורה? האם היה לך מוות של העצמי והתחננת לתקומה? אין ספק שאילו נשאלו, גם לזרוס וגם ישוע היו נותנים אותה עדות על מותם; "חיי החדשים שווים את מות ה'עצמי' שלי. בעד השמחה שהונחה לפניי (העברים 12:2), הייתי עושה זאת שוב, אלף פעמים." האם לא תעשה כך גם אתה?