מה שייך לקיסר?

אז הלכו הפרושים והתחכמו איך יוכלו ללכוד אותו בדיבורו. וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים, לאמור, "רבי, ידענו שאתה אמיתי, ואת דרך האביר אתה מלמד באמת; ואינך חושש מאיש, כי אינך נושא פני אדם. אמור נא לנו, מה דעתך? המותר לתת מס לקיסר, אם לא?" אך ישוע הבין את רשעתם, ואמר, "מדוע תנסוני, צבועים? הראוני את מטבע המס." והביאו לו דינר [מטבע כסף קטן]. ואמר להם, "של מי הדמות והכתובת הזאת?" אמרו לו, "של קיסר." ואמר להם, "לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאל שדי את אשר לאל שדי." וכששמעו את הדברים האלה, תמהו, ויעזבוהו וילכו לדרכם. (מתי 22:15-22)

הגיע הזמן שתחשוב מחדש כיצד הושרשת בך אמונות. אל תיתן להזדמנות הזאת לחמוק ממך. כל מה שנדרש הוא אמונה כשל ילד, אם תהיה מוכן לראות. אמונת ילד מועצמת בתמימות עד שהיא מושחתת ונרמסת בדעות. ילד היה מהנהן מיד בהסכמה כשנחשף לאמת על מלכות יהוה. אחרי הכול, הוא הזהיר כי "אם לא תשובו ותהיו כילדים, לא תבואו [תבינו ותחוו] אל המלכות." (מתי 18:3)

קיסר הוא, אם לא דבר אחר, ערמומי. והפרושים נלכדו בקלות במלכודתו. המשיח הוא, אם לא דבר אחר, מסתורי בדרך שבה הוא מפרק את שקריהם. כשהוצא המטבע הנושא את דמות קיסר, שאלת המשיח הייתה טהורה ותמימה (כילד) עד ליבתה; "של מי הפנים והחריטה שעל המטבע?" מה ששכלך הבוגר נכשל להבחין בו הוא שבשאלה הזאת, ישוע לא רק הכריז על בעלות בניגוד לכתובת; הוא גם חשף את הפרדוקס.

כיצד? דמיין את מטבע הכסף הקטן בידך. האם אתה חש בו; האם אתה רואה אותו שם? עכשיו דמיין את דמות קיסר על המטבע, וענה על השאלה הזאת בתוך עצמך: "של מי המטבע?" רובכם חושבים מיד, "של קיסר!" ובזה טמון הפרדוקס. כשישוע אמר, "תנו ליהוה את אשר ליהוה ולקיסר את אשר לקיסר," קיסר כבר תכנת אתכם להאמין שהמטבע שלו, ובכך גם גנב את נאמנותכם.

היום הוא היום שבו נסדר את העניין, אחת ולתמיד. נעשה זאת בדרך שילד היה מבין, בשאילת כמה שאלות פשוטות. ראשית: "מי עשה את הכסף? מי ברא את הכסף ולכן הוא הבעלים שלו?" לאחר מכן: "האם מישהו יכול לטעון לבעלות על משהו רק משום שהוא מטביע עליו את דמותו?"

האם עמוק מדי יהיה לחשוב שבעוד המתחזה עיצב בפועל את מטבע הכסף מחומר הגלם של יהוה, טבע אותו וחרט עליו את פניו ואותיותיו, התהליך גרם למעשה לשחיקה מסוימת, לאובדן חומר מסוים? האם אז ירידת הערך של נכסי יהוה לא תתואר בצורה מדויקת יותר כגניבה מצד קיסר, ולא כבעלות? האם נועז מדי לטעון שכוונת חטיפה כזו של "נכסי" יהוה שקולה לזיוף?

אם אינך מכיר במקור מה שברשותך, אזי מן הסתם תעבוד אותו (תיתן לו כבוד ונאמנות) במקום לכבד את הבורא שלו (הרומים 1:18-25). האם חל שינוי בתפיסה?

זכור תמיד שמה ששייך ליהוה הוא המהות, הערך האמיתי, ומה ששייך לקיסר לעולם לא יהיה אלא אשליה. ואם יהוה הוא הבעלים של הכול, אזי תן ליהוה את אשר ליהוה והחזר את האשליה לקיסר.

הערה: אפשר לעקוב אחר אשליית מערכת החוב המבוססת על קיסר בארה״ב על ידי בדיקת החוב הלאומי של ארה״ב בזמן אמת: http://www.usdebtclock.org/