דרך העבד

כי תקנה עבד עברי, שש שנים יעבוד ובשביעית ייצא לחופשי חינם. אם בגפו יבוא, בגפו ייצא; אם בעל אישה הוא, ויצאה אשתו עמו. אם אדוניו ייתן לו אישה וילדה לו בנים או בנות, האישה וילדיה יהיו לאדוניה, והוא ייצא בגפו. ואם אמור יאמר העבד, "אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בניי, לא אצא חופשי," והגישו אדוניו אל השופטים. והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע, ועבדו לעולם. (שמות 21:2-6)

הוא ידע מה פירוש החופש. פירושו שהייתה רק דרך אחת בכל דבר, והיא דרך האב, אדונו. לא יכולה הייתה להיות סטייה; לא צל של נטייה אם עליו להשלים את המשימה שלפניו. הכול היה מושלם; הכול היה מדויק, מילה במילה, הוראה על גבי הוראה.

בהעדיפו את כלתו וילדיו, ידע שישלם מחיר כבד. כשהרהר שוב בחוק העבד העברי, לא יכול היה להיות ספק במה שהיו פקודותיו. עבד, אחרי הכול, ממלא פקודות.

זו הייתה קבלת המשימה שלפניו, זמן רב לפני גת שמנים, כאשר הזיעה שזרמה כדם החלה. זה החל תחילה כשההקרבה הוהרהרה, כשהכריז, "אני אוהב את אדוני, את כלתי, את ילדינו. לכן באתי. צורתי הייתה קיימת זמן רב לפני בריאת האדם; אך עתה בחרתי להישאר, להיעשות עבד לעולם. לא אהיה עוד כרוח, אלא 'ויקח דמות עבד ויהי בדמות בני אדם' (הפיליפים 2:7-8). בקבלי דמות אדם, אז החל ניקובי."

כאשר נוקבתי לראשונה

אחד שיינקב כפי שנקבע בתורה,
אדונו שבע רצון עד אין קץ,
ברגע אחד כוס הגאולה נתמלאה,
כל שנדרש... "מסור את האלוהות."

כן, אני הוא שלבש את דמותך,
הקורבן האמיתי שיש לשעות אליו.
מעולם לא היו לי ידיים אלה או רגליים אלה,
אברים אלה כלל לא נזקקתי להם.

איך אפשר להרוג את מי שהיה קיים תמיד?
זהו סוד האמונה שאנו מודים בו.
המחשבה על מות האחד האלוהי הזה,
כמוה כלבקש מן הרוח לדמם.

אל תטעו במחשבה אנושית מעוותת,
שתקוותי הייתה שהכוס הזאת תוסר ממני,
בעד השמחה שהונחה לפניי קיבלתי את חלקך;
אך בכך כל הנצח נזדעזע.

לשארית ימיי אהיה בדיוק כמוך,
עומק הקורבן הזה שלי,
דבר חדש לחבק, גם עבורי,
ובכל זאת עבורך אשאר אלוהי.