היה מטאפיזי!

בני אמר: ״מלכותי איננה מן העולם הזה ואינני מכאן.״ (יוחנן 18:36) וגם: ״אתם מלמטה; אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה; אני איני מן העולם הזה.״ (יוחנן 8:23) בוודאי אפוא, דפוסיי העל־טבעיים אינם מיועדים גם הם לעולם הזה, אלא למלכותי.

אני מושיע נשמות ותמיד אל הנפש אני מדבר. ובכל זאת, אני מדבר על דברים רוחניים באמצעות ״אביזרים״ גשמיים. אביזרים? כן, כל דבר בעולם הגשמי הוא ביטוי של החיים הרוחניים, אהובי. אם שכלך מרושע, עולמך הגשמי מרושע; אם שכלך טהור, עולמך טהור, וכן הלאה.

הבה נשתמש בעיר ירושלים כאביזר שלנו. ירושלים, כפי שמוגדרת בעברית, משמעותה ״יסוד השלום; שלמות.״ היא נועדה לתאר שלמות ושלום הנפש, השכל.

בהתאם לאיזו מלכות אתה מזדהה, ״אתם מלמטה; אני מלמעלה. אתם מן העולם הזה; אני איני מן העולם הזה,״ נאמנות זו תכתיב את מה שאתה תופס כאמת.

כשאני אומר לך ״התפלל לשלום ירושלים,״ סביר שאתה חושב על חלקת אדמה גשמית. מחשבותיך נוטות כברירת מחדל לעולם הזה, ל״מלמטה״ ולא ל״מלמעלה״. מלכותי איננה מן העולם הזה, אהובי, איננה מאדמה! אינני מצווה עליך להתפלל בעד עפר; אך שוב, מה אתה חושב שיקרה לאותו עפר כאשר שכליהם של ילדי יהוה יהיו שלמים ובשלום?

שאלו שלום ירושלים (תהלים 122:6): התפלל ליסוד שלום ושלמות בשכלך, שכל שנברא לגאולה. ״אבי, תן לי את השלמות והשלום הבאים מתוך ציות לך.״ זו הכוונה בתפילה לשלום ירושלים.

וכאשר אני עונה לתפילה, זוהי התוצאה העל־טבעית שגם האדמה תבורך. מחשבות רוחניות מתבטאות בעולם הגשמי, אהובי. עכשיו, קרא את תהלים 122 עם מחשבת המשיח:

שמחתי כאשר אמרו לי,
״נלכה אל בית יהוה.״
והנה עתה אנו כאן,
עומדים בתוך שעריך, ירושלים.
ירושלים היא עיר בנויה היטב;
חומותיה חסרות התפר אינן ניתנות לפריצה.
כל שבטי ישראל — עם יהוה —
עולים לרגל לכאן.
הם באים להודות לשם יהוה,
כפי שהתורה דורשת מישראל.
כאן עומדים הכיסאות שבהם ניתן המשפט,
כיסאות בית דוד.
התפללו לשלום בירושלים.
יצליחו כל אוהבי העיר הזו.
ירושלים, יהי שלום בחומותייך
ושגשוג בארמונותייך.
למען משפחתי וידידיי, אומר:
״יהי לך שלום.״
למען בית יהוה אלוהינו,
אבקש את הטוב ביותר לך, ירושלים.

בית יהוה הוא מקדש שכלך. תן למחשבותיך להיות כעיר בנויה היטב שלא ניתן עוד לפרוץ אליה בדברי העולם הזה. יהי שלום בחומותיך ושגשוג בארמונותיך.