לא צעד אחד נוסף

מאז החל ישוע להראות לתלמידיו שעליו ללכת לירושלים, ולסבול דברים רבים מזקני העם וראשי הכוהנים והסופרים, ולהיהרג, ולקום ביום השלישי. (מתי 16:21)

כפי שהיה עם ישוע המשיח, כך גם איתך. האב קבע את מספר ימיו של האדם; הוא גזר את מספר חודשיו וקבע לחייו גבולות שלא יעבור (איוב 14:5).

הלא שתי ציפורי דרור נמכרות במטבע נחושת אחד? ואחת מהן לא תיפול ארצה מבלעדי רצון אביכם. ואף שערות ראשכם כולן ספורות. אל תיראו אפוא; יקרים אתם מציפורי דרור רבות. (מתי 10:29-30)

ליהוה יש שליטה על כל חיים. זהו דפוס בלתי משתנה. זה לא רק שהוא קבע את התחלתך וסופך, אלא שהוא תזמר את כל מה שביניהם. נדרשת התבוננות רוחנית רצינית אפילו כדי לשקול, שלא לדבר על לתפוס, את המציאות שכל היבט בודד בחייך אושר מראש לפני שנוצרת גשמית.

ייתכן שתכריז בקלות על הערכתך הרבה לריבונות האב בחייו של ישוע, ״שעליו ללכת לירושלים לסבול...״ או אפילו על הערכתך לכך שאפילו ״ציפור זעירה לא תיפול ארצה מבלעדי רצון האב.״ אך, האם עדיין קיים נתק, הכחשה מטושטשת, שאותו הדבר נכון כשמדובר בריבונותו של יהוה בחייך שלך?

הוא ברא אותך לתכלית מובחנת, וכאשר תכלית זו תושלם, תהיה ״מוגמר״. ישוע ידע על קרבה שכזו. האם אתה יכול לדמיין חיים כה קרובים לאב, שכאשר תכליתו בחייך תתמלא, תכריז: ״נשלם [מולא, הושלם]!״ (יוחנן 19:30) כן, ישוע ידע על קרבה שכזו.

קרבה זו נולדה מהתבוננותו המתמדת: ״לא רצוני! לא רצוני! לא רצוני.״ הדבר הבטיח שרק רצון אביו (מחשבותיו ורעיונותיו של יהוה) יהיה בעל מעמד בתוך שכלו, ורק לפיהם יפעל. ״אומר אני לכם, הבן אינו יכול לעשות דבר מעצמו, כי אם את אשר יראה את אביו עושה; כי כל אשר יעשה האב, כן יעשה גם הבן.״ (יוחנן 5:19) ״כי לא מעצמי דיברתי; כי אם האב אשר שלחני הוא נתן לי מצווה, מה לומר ומה לדבר.״ (יוחנן 12:49)

ולבסוף, יש כלי רב עוצמה שישוע נשען עליו לעיתים קרובות. הוא היה מתבודד במקומות שוממים [בודדים] כדי להתפלל (לוקס 5:16). ומה שהיה עושה שם הוא לחכות; הוא לעולם לא פעל מעצמו. הוא היה מחכה עד ששמע את קול אביו; והיה הולך כפי שהאב דיבר, ואם האב שתק הוא לא היה עושה צעד אחד נוסף.

הבן אינו יכול לעשות דבר מעצמו. האם אתה יכול?

נפשנו חיכתה ליהוה;
הוא עזרנו ומגננו.
כי בו ישמח לבנו [מרכז השכל],
כי בשם קודשו בטחנו.
יהי חסדך יהוה עלינו,
כאשר ייחלנו לך.
(תהלים 33:20-22)