ההזדמנות שלך

בהביטי לאחור על חיי ובשפכי את נפשי, חשבתי: ״אני רוצה שיהיה טוב יותר לילדיי. אני רוצה שתהיינה להם הזדמנויות שלא היו לי.״ ואז מחשבותיי נשתלטו בידי מחשבות מאת מי שמשיב את נפשי (תהלים 23:4), מחשבות שנמולו בידי מחשבת המשיח שבתוכי.

״ומה איתך? מה עם ההזדמנות השנייה שלך? מה עם החיים שעדיין לפניך?״ זה היה כה פשוט באותו רגע; ובכל זאת, חיים שלמים של דעות קדומות שהובילו לאותו רגע מנעו ממני מלחבק את פשטות דבריו.

״בחסדי יהוה הגדולים לא תמנו, כי לא כלו רחמיו; חדשים לבקרים, רבה אמונתך.״ (איכה 3:22-23)

האם אתה מהרהר במחשבות כמו ״הזמן שלי תם״? האם נכנעת לרעיון ש״שנות הזהב״ שלך חלפו? זו תפיסה חוטאת, אהובי. זו דרך חשיבה שלא רק מכחישה את כוחו של יהוה בחייך היום, אלא גם דוחה את העובדה שאתמולך היה תחת שליטתו הריבונית.

זמן רב לפני קיומך הגשמי, יהוה הפעיל את ההתחלה והסוף של כל היבט בחייך. ורק לאחר שכתב את התסריט של הכול, הוא אמר עליך בשלב מסוים: חיה!

ילדות שבורה? עסק שכשל? נישואים מרוסקים? כאב לב? מחלה? כל אלה נתונים לשליטתו הריבונית בדיוק כמו פרקי כפות ידיו המצולקות של בנו במסמרים. שבירתך הייתה הכרחית לא פחות.

כל כישלון הוא תצוגה של מה שמאמצך הטוב ביותר מעניק לך בלעדיו. אינך יכול להצליח בלעדיו. כישלונותיך מעניקים לך את ההזדמנות לתפוס את האמת האדירה הזו. וברגע שתתפוס אותה באמת, האם אינך חושב שהכול היה שווה את זה?

דיברנו על כך אליך בעבר, אך הוא מוצא לנכון להזכיר לך זאת היום. השבורים; הענווים; אלה שהושפלו, לכולם נושא משותף אחד שחוזר יום־יום בעולם מחשבותיהם. ״הוא מציל אותי מעצמי!״

האמת הרדיקלית הזו, שהוטבעה בך בשל עברך, אמורה להעניק לך תקווה ושמחה גדולות למה שהעתיד צופן. לפניך קיימת הזדמנות חדשה, אהובי; רחמיו מתחדשים בכל יום.

״ימיו של אדם קצובים, מספר חודשיו אתך, חוקיו עשית ולא יעבור.״ (איוב 14:5)