הכנסייה והמדינה

וכך אנו מציצים אל נפשו של הגאון המרושע, האני חסר הרסן, ומקשיבים למזימות שהוא רוקם: ״הדרך היחידה להשמיד באמת אומה של ילדים נבחרים היא להפריד בין הכוהנים לבין שלטון האומה ושפיטתה. עלינו לנתק את הקהילה מאלה שינהיגו אותה רוחנית, מוסרית ואתית. עלינו לשכנע אותם שהממשל אינו אמור להיות מנוהל בידי הכוהנים; לכוהנים אין מקום בממשל!״

וכך הפילוסופיה הזו של הפרדת הדת מהמדינה, זו שאולי אף באת לתמוך בה, ואולי אף טענת בלהט שהיא זכותו של ״עם חופשי״, נועדה תמיד ללעוג ליהוה, ולהכניע ולשעבד את מוחם של ילדיו.

להפך, תיאוקרטיה, אומה המנוהלת בידי כוהנים, היא הדגם המצווה לממשל עלי אדמות. הוא דומה ביותר לממשל השמיים. מושב הממשל הצדיק יהיה מקום שבו הכוהן יוכל לפסוק דין, ולהיות בטוח שתוצאת כל פסק דין תטופל במהירות בידי יהוה עצמו.

אנו נזכרים בכתובים על המשפט הצדיק ב״דרכי הצדיקים״ (#338). כי משפט ישוב אל הצדק, וכל ישרי לב ילכו אחריו. (תהלים 94:15) אך האיש הרוחני שופט את הכול, ואיש אינו שופט אותו כראוי. כי ״מי הכיר את מחשבת יהוה כדי שיורה אותו?״ אך לנו מחשבת המשיח. (האיגרת הראשונה אל הקורינתים 2:10-16)

העת קרובה; המשפט ישוב אל דרכי הצדיקים! ניסיונות האדם לשנות את סדר המלכות הזה ייכשלו תמיד מסיבה אחת נצחית; יהוה אינו משתנה! (מלאכי 3:6)

מחוץ לתיאוקרטיה, רפובליקה חוקתית היא הניסיון הטוב ביותר לחקות את ממשל השמיים. אם היא מנוהלת היטב, היא נשענת על מסמך בלתי ניתן לשינוי (חוקה) שכנגדו נשקלת כל החלטה אנושית. תפקידה לשמור על הלב המרושע ותאוות האדם מלהשחית את מה שנקבע מראש כבלתי מעורער.

אולם הפגם המובנה הוא שהמסמך המכונן נקבע מלכתחילה בידי האדם. שנית, רבים בהכרח יתעלמו ממה שכתוב בו, בטענה שנכתב בזמן אחר עבור עם אחר שהיו לו ערכים וצרכים שונים. מכיוון שהוא מעשה ידי אדם, הוא לעולם לא יוכל להשתוות למלוא הסטנדרט של גוף שלטון אמיתי של יהוה. דברו נטול טעות ונצחי.

הכישלון החמור ביותר מגיע כאשר רעיון הדמוקרטיה חודר לרפובליקה. הוא נארז לרוב בהנחה שכדי להיות ״הוגן״, עם חופשי זקוק לקול. הרעיון ש״עובד ציבור״ ייבחר על ידי רוב, ושעליו לייצג את רצונות הרוב, הוא הגשמת תוכניתו הגדולה של האני. מטרתה להסתיר את העובדה שיהוה הוא הרוב של האחד!

דמיין לעצמך חיים בסדום או בעמורה, ושאומרים לך: ״רובנו מסכימים עם ההפקרות הזו, ולכן זהו החוק ועליך לציית לו.״ מה לגבי חיים בבבל: ״כולם יודעים שהוא מנהיגנו, וכל מה שהוא אומר הוא החוק. האם הכתובים שלך אינם אומרים לך לציית לרשויות השלטון?״

כל נפש תיכנע לרשויות השלטון הממונות עליה, כי אין רשות כי אם מאת שדי. והרשויות הקיימות הן מאת שדי הוקמו. לכן, המורד ברשות מורד במה שהקים שדי, והמורדים יביאו על עצמם משפט. (האיגרת אל הרומים 13:1-2)

אוי! כיצד ניתן להתגונן מפני ציווי כה ברור? האם דבר העליון דורש מאתנו להיכנע לכל רשות כאילו מונתה בידי יהוה עצמו? ילדי יהוה פותו לקבל את הרעיון שגם עליהם לציית, אפילו כאשר הם מיוצגים בידי מי שאינו מכיר אותו, ואף למי שמיישם ביודעין חוקים המחללים את שמו. אם הטפת ונהגת לפי הרומים 13:1-2 באופן הזה, המילים הבאות אמורות לחדור לנשמתך ברגע זה ממש.

המפתח להבנת הרשות נמצא ברומים 13:4. ״כי מי שברשות הוא משרת [שליח] שדי לטובתך. אך אם תעשה רע, פחד, כי השליטים אינם נושאים את החרב לחינם. הם משרתי [שליחי] שדי, סוכני חמה להביא עונש על עושה הרע.״

אם תבחן מה הכוונה ב״טוב״, תמצא שהוא מוגדר כטוב מהותי או פנימי; מה שמקורו בעליון ומועצם על ידו בחיי בעל הסמכות, באמצעות האמונה. אם תעשה כך גם עבור ״משרת״, תלמד שהכוונה היא לשליח, ומתייחסת לכך שיהוה משרה השראה על משרתיו לבצע את תוכניתו לעמו. עליך לציית לרשויות השולטות לטובה, שמקורן בעליון; שמועצמות על ידו בחייהן דרך האמונה; ושמשרות השראה על העם לבצע את תוכניתו של יהוה.

ומאידך, הוא ציווה: אל תשתחווה לכוח אחר (״אלים״); לא יהיה לך כוח אחר (״אלים״) על פניו. ובכל זאת, כמה מהר אתה עושה אדונים מרשויות שאינן עומדות בסטנדרטים של יהוה. וכמה מהר קהילת הנבחרים נצמדת לכפירה שכזו ומקדמת אותה. עמו של יהוה נקרא להיות לראש ולא לזנב; למעלה ולא למטה (דברים 28:13).

ואכן, הגאון המרושע יעיל מאוד וערמומי להפליא. אורך היה אמור להיות מוצב על גבעה כעדות לכבוד אביך בפני העולם, אך הוא הוסתר תחת הסאה (מתי 5:14-16). הוא הועם בשל פחד ובורות. התעורר; הימים מעטים והעת קרובה.

זכור אהובי; ישוע לא בא לבטל את התורה או הנביאים; הוא בא למלא אותם (פס׳ 17). העובדה שהכנסייה מלמדת אותך אחרת היא בדיוק הסיבה שהיא הוטעתה לקדם כניעה לרשות בלתי צדיקה. אך אל תטעה; המשפט ישוב אל דרכי הצדיקים, וזה מגיע בקרוב!