היום

היום "היום, אם בקולו תשמעו, אל תקשו לבבכם כבמרי." (האיגרת אל העברים 3:15) זה יעזור לך, אהוב. יהוה כבר אמר לך שה"מחשבה הגשמית" הבלתי גאולה תהיה תמיד באיבה עם מחשבתו האלוהית (האיגרת אל הרומים 8:7).

"אם כן, אם המחשבה הגשמית לעולם לא תבין את מחשבתו, כיצד אוכל לשמוח?" אתה עשוי לשאול. בתוך השאלה המבריקה הזו, שיכולה להיווצר רק ממחשבה מחודשת, טמון המפתח להבנת התשובה.

לא בהבנתך האינטלקטואלית שלך, ולא בגבורה אנושית תוכל לשמוח. המחשבה הגשמית לעולם לא יכולה לשמוח. עם זאת, כגאול יהוה, אינך צריך עוד להזדהות עם המחשבה הגשמית.

כיצד תגיע לשם? הדרך היא להתמעט! ה"עצמי" שלך תמיד יהיה באיבה עם יהוה, שכן הוא (המחשבה הבלתי גאולה) תמיד שואף להגדיל את השפעתו ותחומו.

"אבא, תן לי להתמעט ותן שרוחך תהלל ותשמח בי ודרכי." זהו מצב התודעה השולט במצפון הגאול באמת.

תבנית שלטת לאורך הכתובים מ"בראשית," בבראשית 1:1, ועד "כן יהי," בהתגלות ליוחנן 22:21, היא הדפוס המוכר בתוך האזהרה החוזרת "לאבד" את עצמו.

מי שמוצא את חייו יאבדם, ומי שמאבד את חייו [המחשבה הגשמית] למעני ימצאם [המחשבה האלוהית]. (מתי 10:39) כי מה יועיל לאדם אם ירכוש את כל העולם [הנאה גשמית], ואת עצמו [הפוטנציאל האלוהי] יאבד או יושחת? (לוקס 9:25)

ואולם, עבור רבים, הצהרתם ש"אני מאמין ולכן אני שמח," נשמעת בגאווה יהירה, כאילו היה בהם דבר טוב מספיק כדי לעורר הצהרה שכזו. היהירות פשוט צועקת "אני." לעומת זאת, רק "המשיח בתוכך" יכול לשמוח ולהיות שמח; כל טענה אחרת מהדהדת "עצמי."

מדוע אם כן יכולה המחשבה שבדרכה לביטוי גאולתה המלאה להלל ולשמוח? כי משהחל שכינת הרוח (רוח), תודעת החטא (האיגרת אל העברים 9:14) עומדת פנים אל פנים עם מתחרה; אין לה עוד זכויות "בלתי מופרעות" על עצמה.

רעיון זה מורחב עוד ברומים 8:5-9; "כי החיים לפי הבשר נותנים דעתם לדברי הבשר, אך החיים לפי הרוח, לדברי הרוח. כי חשיבה גשמית היא מוות, אך חשיבה רוחנית היא חיים ושלום. כי המחשבה הגשמית היא איבה כלפי האביר; שכן היא אינה כפופה לתורת האביר, ואף אינה יכולה להיות. לכן, החיים בבשר אינם יכולים למצוא חן בעיני האביר. אך אינכם בבשר כי אם ברוח, אם אמנם רוח האביר שוכנת בכם."

זה היום עשה יהוה, נגילה ונשמחה בו. (תהלים 118:24) במילים אחרות, זה היום עשה יהוה; ורק הגאולים יכולים לשמוח בו.