קריאה נשגבה אכן

זה כה קריטי שהתמונה המנטלית שיש לדמיין תתואר בצורה הטובה ביותר כ”קטסטרופלית ומתקרבת“. זהו הרעיון שכל משא שאתה חווה משפיע ראשית עליך באופן אישי, על שכלך ועל אובדן שלומך ושמחתך, ולא כיצד הוא משפיע על ציותך לציוויי יהוה. הרהר לרגע במושג הזה.

עכשיו שקול את זה; עצם העובדה שאתה חווה משא היא כשלעצמה אי-ציות. והאסון המתקרב הוא שאינך רואה זאת. חשוב מאוד שתקלוט את זה.

”בואו אליי, כל העמלים והכבדים בעול, ואני אתן לכם מנוחה. קחו עליכם את עולי ולמדו ממני, כי עניו ושפל לב אני, ותמצאו מנוחה לנפשותיכם. כי עולי נעים ומשאי קל.“ (מתי 11:28-30) הוא לקח את משאותיך; כל אשר אתה שומר בעצמך הוא אי-ציות. בין אם אתה חש עול למען מישהו אחר או למען עצמך, כל עול שאתה מנסה לשאת אינו ממנו.

עכשיו שקול פגיעות. האם אתה חווה פגיעה בגלל תשוקתך העמוקה ביותר לראות את יהוה לבדו מרומם, או שזה אישי? לדוגמה: אם בן/בת זוגך נמצא ביחסים ניאוף, למען מי אתה נושא את המשא? האם זו עלבון אישי; האם זה נוגע לבן/בת זוגך; או שזה נוגע לצדקת יהוה?

ליישב את העניין הזה חיוני עבורך כדי להתחיל לפתח שכל איתן, בלתי ניתן להזזה, שכל בלתי נפגע! (עיין ב”בלתי נפגע“: הרהור Suffer Well מס׳ 295)

טוב תעשה אם תשקול, ואולי תופתע, כמה מעט דאגה יש לך לכך שכל הפגיעות החוטאות הן קודם כול דחייה של יהוה. במקום זאת, אם אתה מקבל את הדחייה או הפגיעה, זה אומר שאתה חושב את עצמך ל”ראוי יותר“ מהפוגע. ובכל זאת, יש רק אחד שראוי לקבל את הפגיעה עבור האב. ראוי השה שנשחט (ההתגלות 5:12)!

בפעם הבאה שתתפתה להיפגע, שאל את עצמך: ”האם אני נפגע מזה בעבורך, אבי, או בעבור עצמי?“ זוהי קביעה קריטית שיש לעשות עם כל פגיעה. ”האם זה ה'צדק' האישי והמדומיין שלי, או שרק יהוה צודק?“

ואם כן, מה קורה כשאתה מתחיל בתהליך התכנות המחדש הזה, שינוי התנהגויותיך המודעות? כשאתה שוקל שהוא לבדו בעל הזכות הראשונה לכל הפגיעות, ואתה נכנע להיררכיה הזו במעמד, תמצא שגמולך מרגיע, שליו, מחובר, יראתי, שקט, ויפה מעבר לכל מה שחווית אי פעם.

בלי פגיעה, אהובי. הפוך לבלתי נפגע. פגיעות יבואו (מתי 18:7), אך אינך חייב לקבלן. אני עצמי תמיד שואף שיהיה לי מצפון ללא פגיעה כלפי שדי ובני האדם. (מעשי השליחים 24:16) קריאה נשגבה אכן, אהובי, קריאה נשגבה אכן.