דרכי הצדיקים

”כי המשפט ישוב אל הצדק, ואחריו כל ישרי הלב.“ (תהלים 94:15)

לצידוק יש רק מקור אחד, ישוע המשיח. צידוק: להיות ישר; לעשות ישר. ומה נשלח לצדק? מטרתו הייתה להשיב את לב (תפיסת השכל) הילדים אל האב. (לוקס 1:17 מתוך מלאכי 4:5-6) הוא בא לצדק את שכלך!

כמה פעמים הוא הזהיר, ”שמעתם כי נאמר… אך אני אומר לכם…“ בדרשת ההר, מתי ה-ז, ישוע מציג את עצמו כסוכן השינוי הגדול. אך האם היה זה חוק אביו או דברי הנביאים שבא לשנות? חלילה!

להפך, הוא אמר, ”לא באתי להרוס אלא למלא.“ (מתי 5:17) למלא? לא, לא לעשות אותם עבורך, אלא למלא אותם במשמעותם המלאה ביותר. במילים אחרות, הוא בא לתקן את חשיבתך השגויה לגביהם. הוא היה הסוכן שבא לשנות את תפיסות שכלך, לא את אמת דבר אביו.

תורתו חשפה דפוסי חשיבה שגויים שבני אדם למדו מבני אדם אחרים ואז יישמו על מערכת אמונתם שלהם. לעיתים קרובות, ההטעיה נבעה מהטעיה מכוונת; פעמים אחרות, זו הייתה פשוט בורות. אני חושב שהמונח המודרני לכפירה שכזו הוא דת. ישוע הוא המחנך המוביל נגד הדת, אשר לאורך כל הוראותיו, חזר על נושא-על אחד: ”לא מחשבותיכם; לא רצונכם; אלא רצון האב בלבד!“

בגן (ממד מחשבה מוגן הנשלט על ידי יהוה בלבד), אדם הראשון קיבל ציוויים, לא בחירות. ”אכול מעצים אלה, לא מאותו אחד!“ מעולם לא נועד האדם ”לחשוב“ בעצמו. הכישלון בא כשאדם האמין שניתנה לו בחירה לעשות משהו אחר ממה שצווה.

הקשב היטב, אהובי; אם הכול בגן היה במצבו המושלם (מנטלי כמובן) לפני הנפילה, אז ”לבחור“ לעשות משהו אחר ממה שכבר צווה לא היה פחות ממסע לשנות את השלמות! אתה עושה אותו הדבר כשאתה ”בוחר“ בדרכך שלך (העצמי). אתה חושק ומנסה ”להוסיף“ אל, או ”לקחת“ מ, מה שכבר מושלם. למעשה, אתה חושב, ”אני יכול לעשות טוב יותר משלמותו!“ אותה חשיבה שגויה היא מה שאתה עשוי לתאר כ”רצון חופשי“.

הקשב היטב! תשוקתך החומדת ונחישותך העזה לרצון חופשי הן למעשה נחישות מורדת לרצון הנפרד מהאב. התנגדותך למציאות הזו היא ככל הנראה הסיבה לכך שאתה שב אל קיאך שוב ושוב.

שיחת גדולים היא המקום שאליו הגענו. אינכם עוד תינוקות שותי חלב, אלא כעת נכספים למזון מוצק. תורות חסרי הבגרות חייבות לפנות מקום למהות רוחנית עמוקה. (העברים 5:12-14)

אך האביר גילה [את חוכמתו הנסתרת] לנו באמצעות רוחו. כי הרוח חוקרת את כל הדברים, אף את עומקי שדי. כי מי מבני האדם יודע את דברי האדם מלבד רוח האדם אשר בו? כך גם איש אינו יודע את דברי האביר מלבד רוח האביר. ועתה קיבלנו, לא את רוח העולם, אלא את הרוח אשר משדי, למען נדע את הדברים שניתנו לנו חינם על ידי האביר. דברים אלה אנו גם מדברים, לא במילים אשר חוכמת האדם מלמדת, אלא אשר רוח הקודש מלמדת, בהשוותנו דברים רוחניים עם רוחניים. אך האדם הטבעי אינו מקבל את דברי רוח האביר, כי הם אווילות בעיניו; ואף אינו יכול לדעתם, כי הם נבחנים רוחנית. אך מי שהוא רוחני שופט את כל הדברים, אך הוא עצמו אינו נשפט כהלכה על ידי איש. כי ”מי ידע את שכל יהוה, שיוכל להורות אותו?“ אך אנו, שכל המשיח יש לנו. (הקורינתים א 2:10-16)

ועכשיו המזמור מקבל הרבה יותר משמעות! ”כי המשפט ישוב אל הצדק, ואחריו כל ישרי הלב.“ (תהלים 94:15) מי שהוא רוחני שופט את כל הדברים, אך הוא עצמו אינו נשפט כהלכה על ידי איש.