הקהילה

הקהילה היא התכנסות של שכלים נגאלים הקרואים לחשוב ולעשות כפי שעשה המשיח. היא נועדה להפיץ את תורתו ואת חשיבתו, אשר אז מפיקה עדות הניתנת להוכחה בממד הגשמי. באמצעות ביצוע נאמן של הייעוד הזה, נפיק אף מעשים גדולים יותר משלו, כי הוא הראה לנו כיצד ”הלך“ אל האב (יוחנן 14:12). הבנה זו נכונה ביותר בהקשר כאילו ישוע הלך ”בדרכו“ של אביו, כמו ”לא רצוני, אלא רצונך ייעשה.“ (לוקס 22:42)

התמונה המטאפיזית של הקהילה היא לדמיין נפשות רבות מתקבצות יחד, התכנסות מחשבות נגאלות, או במילים אחרות, קהילת שכלים המתלכדים יחד כדי לתפוס את שכל המשיח. שליחותך היא לשמוע ולהבין את שפת האב. ”מדוע שפתי אינה ברורה לכם?“ שאל ישוע. ”משום שאינכם מסוגלים לשמוע את דברי.“ (יוחנן 8:43) ומה היו דבריו כביטוי לשכל האב? ”אני הוא, ואיני עושה דבר מעצמי, אלא מדבר רק את מה שהאב לימד אותי.“ (יוחנן 8:28)

האם אתה מזהה בדבריו שהוא הלך בדרכו של האב? זהו הדפוס; שכלו התכנס עם האב; הוא קיבל הכוונה; והוא דיבר רק את דברי האב. למשיח, כמו לכל בני האדם, היו שני שכלים בפנים, שלו ושל האב. הוא תמיד נכנע לשכל האב, שבא לידי ביטוי כ”רצונו“, וזה תמיד הפיק מעשים גדולים יותר. מבפנים תחילה, ואז מבחוץ! ואתה?

הבנה עוצמתית זו של ”הקהילה“ הולכת לאיבוד כאשר מציבים במקומה את התרגום השגוי ”הכנסייה“. מהו הדבר הראשון שעולה במחשבתך כשאתה חושב על כנסייה? הפנמה כנה מומלצת ורצויה בשלב הזה. כששומע ”כנסייה“, האם אתה חושב על דברים פנימיים, כמו שכל המשיח, זה שחושב רק את מה שהאב חושב? או שמא אתה רואה דברים חיצוניים, כמו משרדים ובניינים? האם אתה חושב על תפיסות שכל או על משרדים? אם ”כנסייה“ מעלה מיד מחשבות על דברים חיצוניים, זה משום שעדיין אינך דובר את שפתו ואינך שומע את דבריו.

טוב שהתכנסנו לדון בדברים אלה; שניים או יותר מאיתנו מתקבצים יחד כדי להפיץ את מחשבות האב.