זעקת המזבח

”כי מי מכם, המתכנן לבנות מגדל, לא יֵשב תחילה ויחשב את העלות, לראות אם יש לו מספיק כדי לסיים?“ (לוקס 14:28)

חשוב על זה: המגדל הוא הרחבה של תהליכי מחשבה מהגשמי אל הרוחני. הישיבה היא ההגות לפני ועל מה שאתה מתכוון להיכנס אליו. העלות אינה פחות מהתקדשות כל רוחך, נפשך וגופך (התסלוניקים א 5:23). היכולת לסיים אינה אלא ההסכמה למסמר את ”עצמך“ אל עמוד הייסורים. כל מי שדוחה את העמוד, או מסרב לזנוח כליל כל דבר, אפילו את חייו שלו, אינו יכול להיות תלמידו (לוקס 14:26-27; 33).

ועכשיו נדרשת פרספקטיבה נכונה על סליחה. הרהר בשאלה הזו: ”מדוע יהוה יסלח אי פעם למה שאמר שיש למות לו?“ ובאופן אחר: ”האם סליחתו היא לאדם שעליו הוא אומר שעליו לאבד את חייו, או שסליחתו היא לבנו בלבד?“ הנה הרמז: ”היו טובים ורחמנים זה לזה, סולחים איש לרעהו, כשם שבמשיח האביר סלח לכם.“ (האפסים 4:32) רק בישוע בלבד יש לנו סליחה מיהוה!

אם כן, אם רק בו בלבד שוכנת הסליחה, עלינו להתחיל לשאול אם הנוהג של ”קריאת המזבח“ המודרנית, כל בקשה לבוא קדימה, היא רק המשך של דוֹגמה קתולית. האם זהו רק קוד דתי שהוחיה מחדש, המקריב (סקרמנטים) את המשיח שוב, ושוב, ושוב? זה עשוי לגרום לך להרגיש לא נוח מאוד, אך איך שאתה מרגיש לגביו אינו משנה. מה שמשנה הוא האמת!

המסר לכל מי שטוען שהוא תלמיד הוא לחשב את העלות לפני שתאמר, ”סלח לי“. זה עולה הכול, והסליחה נמצאת רק בישוע בלבד, אשר יסמיך וישלים את אמונתך. זה ידרוש כל גרם ממה שהערכת בעבר, להיות מנופץ כליל!

ועכשיו, מי רוצה לבוא אל המזבח ולקבל? האם אתה? כן בהחלט, בוא כפי שאתה, אך היה מוכן להימחץ, לעולם לא להיות שוב אותו אחד. מי שמוצא את חייו יאבד אותם, ומי שמאבד את חייו למען [שמו] ימצא אותם. (מתי 10:39)

חטאך דורש שתושמד לאַיִן. הגיע הזמן שקריאת המזבח המודרנית תהפוך לזעקת המזבח. כן, מי שלוקח אזהרה יציל את חייו שלו. (יחזקאל 33:5) הם שומעים את זעקת הצופה האמיתי. ”תקעו בשופר והזהירו את העם!“ (קרא יחזקאל 33:1-9)