נטוש

נטישה היא מצב שכל אהובי. ובהתבוננות בה מנקודת מבט על-טבעית, נטישה היא מצב שכל הנובע מנאמנותו של יהוה. אכן, יהי האביר אמת וכל אדם כוזב. ככתוב: ״למען תצדק בדברך תזכה בשפטך.״ (האיגרת אל הרומים 3:4 מתוך תהלים 51.4) והאם לא הכריז מראש: ״כי שכר החטא מוות?״ (האיגרת אל הרומים 6:23א) מכיוון שזה אמת, השכל החווה מחשבות נטישה הוא שכל ששילם בוודאות את שכרו על החטא.

זהו בתיאור הנטישה האינטנסיבי והדרמטי ביותר שאנו עדים לצדק ולמשפט של יהוה. הוא דורש את המחיר שאין לתארו על חטאינו, ואז הוא מקבל את תשלום בנו על חובותינו; חייו תמורת חיינו! זהו המעשה הגדול ביותר של כפרה שהאנושות אי פעם הכירה. ״מתנת האביר היא חיי עולם במשיח ישוע אדוננו.״ (האיגרת אל הרומים 6:23ב) החטא דרש את חווית הנטישה; ״אבי הכל-יכול, אבי הכל-יכול, למה נטשתני [עזבתני]?״ (מתי 27:46 מתוך תהלים 22:1)

לכן, תחושת הנטישה היא הכרח מוחלט אם יהוה עומד להישאר נאמן. אחרת, לעולם לא היית מבין שסטית מלציית לו. שכר החטא הוא פחד הנטישה; מתנת החיים היא נכונותו של ישוע להרגיש נטוש בעדך! אך, אל תנצל לרעה את המתנה הטהורה והמושלמת הזו בהנחה שהיא מעניקה לך רשות לחטוא.

אמת זו היא סיבה מספקת לתקווה גדולה ולשמחה; להט על-טבעי אם תרצה. חשוב על כך! אתה יכול להיות בטוח שתמיד תזהה מתי שכלך חולה כי מונולוג פנימי שלך מדבר בבירור כה רב, ״משהו לא בסדר ביני לבין יוצרי.״ זה הופך למפתח הפותח את הדלת לאחדות, ״עזור לי לראות את חטאי אבי, כדי שאוכל לשכון עמך.״

תחושת הנטישה היא רק אחת מרבות מהאפשרויות שיש ליהוה להביא הרשעה. כל המחשבות השליליות מושרשות בחטא, באי-ציות למצוות יהוה. לכן חוויית כל מחשבה שלילית יכולה להיחשב מתנה מיהוה, מעין רשת ביטחון.

יהוה ריבון על הכול! שקול זאת. הכנע לכך. חיה את זה. הכול מוביל לתגלית מדהימה אחת; לעולם לא הוא נוטש אותך, אלא אתה מנסה לנטוש אותו. שכן הוא עצמו אמר: ״לא ארפך ולא אעזבך.״ (העברים 13:5)