חותם המלך

״ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן [העברת השלטון מן הרשע אל הצדיק], ויתנה למרדכי. ותשם אסתר את מרדכי על בית המן.״ (אסתר 8:2)

חותם: חותמת קטנה, במיוחד כזו המשובצת בטבעת, המשמשת במקום חתימה או יחד עמה כדי לאמת מסמך או צו רשמי. לאמת, במילים אחרות, לוודא, לאשר, לבסס ולתמוך בכך שהמאמת בעל הסמכות לאמת. נדרש הכוח והסמכות של מלך כדי להפוך טבעת לחותם.

כאן במגילת אסתר, המילה העברית היא ״טבעת״ (טבּ-עַת), המילה הפשוטה לטבעת, לא ״חותם״ (חוֹ-תָם), שהיא למעשה המילה לחותם או טבעת חותם. מה שהופך ״טבעת״, טבעת רגילה, ל״חותם״, חותמת המלך, אינו חומר הטבעת אלא סמכות המלך!

כשאסתר לקחה מנחלת (הכוח, הממשלה והעושר) של המן ונתנה אותה למרדכי, היא פעלה במסגרת העברת הכוח מן המלך. אנו רואים זאת מודגם בבירור כה רב במשיחת יהוה את משה לשחרר את עמו. בני ישראל עשו כפי שציווה משה וביקשו מהמצרים כלי כסף וזהב ובגדים. ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים, וגם האיש משה גדול מאוד, ויתנו להם את אשר שאלו; כך שדדו את מצרים. (שמות 12:35-36)

זו לא הייתה סמכותו של משה, אלא סמכותו של יהוה שהוצגה דרך משה. גם אתה נבחרת ככלי שדרכו יוצג כוחו וסמכותו. ישוע אמר: ״ניתנה לי כל סמכות בשמיים ובארץ.״ (מתי 28:18) הוא נתן להם [לתלמידים] כוח וסמכות לגרש את כל היריבים ולרפא מחלות, ושלח אותם להכריז על מלכות השדי ולרפא את החולים. (לוקס 9:1-2) הוא ״נתן לכם סמכות לדרוך על נחשים ועקרבים ולהתגבר על כל כוח האויב [מחשבות בשריות]; דבר לא יזיק לכם. (לוקס 10:19)

לעיתים קרובות סימן החותם נעשה על ידי לחיצת חותמת המלך בשעווה חמה. חייו של הנבחר בדיוק אותו דבר. חותמו של ישוע מסמן אותך באש ובמים בסמכות מיידית. מי שנושא את סימנו חתום ומאומת. רוח יהוה הטביעה בך חותם; הוא חותם אותך עד יעדך הסופי. ״אל תעציבו את הרוח [Ruach] שבו נחתמתם ליום הגאולה.״ (האיגרת אל האפסים 4:30)

רעיון הגאולה הוא המפתח כאן. זו המילה העברית [גְּאֻלָּה: ההבחנה וההצלה של הילדים הנבחרים שנפדו על ידי יהוה.] אתה נושא את חותם השחרור הזה על חייך. אתה מתהלך עם סמכות עליון עליך וכוחו זמין לך. הכוח יתגלה רק כאשר מי שחתם אותך יקדים את מי שנחתם.

לעיתים קרובות מדי אנו ״הולכים״ במקום להיות ״משוחררים״, בתקווה שמשיחתו תרדוף אחרינו. אנו מנמקים, ״אחרי הכול, אני ילדו.״ למרבה הצער, ״ההליכה״ הזו היא גישת בנים אובדים.

ככל שהחותם אומר שאנו משוחררים, הוא מציע ומכריז על משהו גדול הרבה יותר. הוא אומר, ״אני שלו, להיות מנוצל בדרכו ולכבודו.״

זה מזין את המחלוקת הגדולה בשכל המאמין שעדיין יש לו בחירות. שכל המתנגד לרצונו הוא המכשול הגדול של האדם. הוא בוטח בביטחון הגאולה תוך שהוא שומר רעיונות שגויים על הישועה. אף על פי שלא ראיתם אותו, אתם אוהבים אותו; וגם כי לא תראוהו עתה, אתם מאמינים בו ומתמלאים בשמחה שאין להביעה ומלאת כבוד, שכן אתם מקבלים את תוצאת אמונתכם, את הישועה [ישועה בעברית: yesh-oo-aw: רווחה, שגשוג, הצלה, שימור, ביטחון; כן, זה שמו של המשיח] של נפשותיכם [בעברית, neh-fesh: הנשימה והחיוניות של שכלך ורצונך, המשפיעות על רגשותיך]. (פטרוס א 1:8-9)

שחרורך נגרם על ידי תשלום כופר (גאולה) והוא מובטח; מה שנותר עדיין הוא מטרת אמונתך, הרווחה, השגשוג, ההצלה, השימור והביטחון (הישועה) של שכלך, רצונך ורגשותיך (נפשך)! כן אהובי, נצחיותך מובטחת; רווחת שכלך בהווה היא הנתונה בספק.