גדל תמיד, יודע תמיד

אני מתפלל שהאב המפואר, אביר אדוננו ישוע המשיח, ייתן לכם רוח חכמה והתגלות בהכירכם אותו [ישוע] טוב יותר. אז יהיו לכם עיני לב מוארות. תדעו מהו התקווה שאליה קרא אתכם, ומהו עושר הכבוד שינחל עמו של יהוה. (האפסים 1:17-18)

כדי להמשיך ולהתקדם בחכמה ובהבנה, עליך לדעת שכוחו של ה"עצמי" או ה"אני" הוא כוח הניגוד וההתנגדות הנוכח והמוכן תמיד לקדושה, שהיא עצמה "המשיח בכם, תקוות הכבוד." (הקולוסים 1:27) לעולם לא יהיה זה "אתה בעצמך" העולה אל שכל המשיח.

חשוב מכריע שתכיר בכך שאפילו לאחר חיים שלמים ללא חטא, לישוע היה רגע של ספק, במילים אחרות, רגע של "עצמי." "אלי אלי למה עזבתני?" (מתי 27:45-46 מתוך תהלים 22:1)

מה שקריטי כל כך להבנה נכונה הוא ההכרה שהספק שלו התגלה לאחר שכבר עשה כל מה שהאב ביקש ממנו עד לאותו רגע. הוא היה על העמוד, כבר נדקר, ממש על סף הציות עד מוות; משימתו שהוטלה עליו הייתה עומדת "להיגמר" (מתי 27:50; יוחנן 19:30) תוך מספר נשימות. ואז, מחשבת ספק אחת. האם היה זה חטא? ודאי שלא! האם היה זה הכרחי? בהחלט! האם הייתה זו לקח לכל הדורות על המאבק האנושי? בהחלט כן!

האם אתם זוכרים שדנו בתהלים 22 בהרהור 259? מסקנת הדבר הייתה זו: "הכל עניין של השכל, תהליכי המחשבה, איך אנו חושבים על ה'עצמי' שלנו, ואיך אנו גואלים את המחשבות הללו בכוח הרוח. הכל בשכל אהובי. החיים הם בשכל!"

פירקנו את פסוקים 12 ו־13 מנקודת מבט מטפיזית יותר, במובן מסוים, על־טבעית. "מספר גדל והולך של מחשבות מפוזרות ועקשניות פלש לתהליך המחשבה שלי. אלה מחשבות המשעבדות אותי לתודעה חומרית בלתי גאולה, בניגוד לחירות המחשבה הרוחנית. תהליכי מחשבה בשריים אלה מסתובבים ללא הרף בשכלי ומשאירים אותי סבוך. תהליכי מחשבה גשמיים אלה יוצרים ומפיצים רעיונות מפוזרים ומקוטעים. הם מושכים וקוטפים במוחי; והם גורמים לרעש ולאנחה מבפנים. הם שואגים כה בקול עד שאיני יכול אף לחשוב בבהירות."

ואלה היו מחשבותיו של דוד לאחר שזעק; "אלי אלי למה עזבתני, רחוק מישועתי דברי שאגתי?" (תהלים 22:1) אלה היו גם דבריו של ישוע!

זהו הלקח שלנו אהובי. עד המוות, וזה אומר עד נשימתך האחרונה, האני תמיד יארוב. רצון העצמי, העומד תמיד בניגוד לרצון יהוה, לא יעקר עד תחייתך השכלית.

עם ידיעה זו נוכל לזהות את הדפוס. כאשר יהוה מגדיל את כוחך, האני יהיה שם תמיד, חפץ להשתמש בכוח הזה להתפארות עצמית. היה תמיד על המשמר, תמיד חרוץ, לא רק להבין זאת, אלא להתוודות על כך יום־יום. "אני יודע שכל מה שיש בי הנפול היה רוצה לנצל לרעה את כוחך וחסדך יהוה, אך היום אבקש שתעניק לי את כוחך ואומץ ליבך להתכחש לעצמי ולשאת את עמודי, ושבנך ימלוך וישלוט בתוכי."

ודעו את האמת הזו אהובי; יום אחד, כאשר שכלכם יקום לתחייה, האני שלכם לא יהיה נוכח עוד לעולם בתהליכי מחשבתכם. שכן המשרתים, לאחר שטוהרו, לא היו עוד להם דעת חטאים. (העברים 10:2) באותה עת יהיה לכם שכל יהוה. שמחו נאמר! התבוננו בכך ושמחו! "אם יחפוץ איש ללכת אחרי, יכחש בנפשו, וישא את עמודו יום־יום, וילך אחרי." (לוקס 9:23)