שער התקווה

לכן, הנה אני הולך לפתות אותה [כלת בני], ואביא אותה אל המדבר ואדבר על ליבה [אנחם אותה]: ונתתי לה משם את כרמיה, ואת עמק עכור [שכל מוטרד] לשער תקווה. ושם היא תשיר, כבימי נעוריה, כביום עלותה מארץ מצרים [גשמיות בשרית]. (הושע 2:14-15)

זוהי התבנית הבלתי־משתנה והקשה תמיד לשכל הנפול לתפוס. אך היא זו המובילה אל השכל המושלם. העמק הוא המקום שבו נוצרת תקווה ומתגלים יעודים. ועליך לקבל החלטה מודעת: להתאים את עצמך לתבנית הקדושה הזו ביותר, או להמשיך במרד.

המרד תמיד מתבטא בסימנים צפויים: כעס, טינה, עצב, ספק, פחד, מרירות, זעם, קנאה, שיפוטיות, גאווה, וכן הלאה. כל אלה הם סימנים להכחשתך את התבנית הזו: "שער התקווה נמצא בעמק (המדבר)."

יהוה ראה לנכון להראות את ידו העל־טבעית בחייך, מתנה נדיבה בפני עצמה. והוא בחר במדבר כמקומו לגילוי זה. אך, מכיוון שהעמק הוא המקום המיועד להתגלות, הכחשת התבנית מובילה להכחשת ההתגלות.

קול קורא, "במדבר פנו דרך ליהוה; יישרו בערבה מסילה לאלוהינו." (ישעיהו 40:3)

מעניין שבכל פעם שיוחנן מצטט זאת: מתי 3:3; מרקוס 1:3; לוקס 3:4; ויוחנן 1:23, המתרגמים כותבים, "קול קורא במדבר, פנו דרך...," בעוד ישעיהו בעצם אומר "קול קורא, במדבר פנו דרך...." האם אתה רואה את ההבדל העדין? זהו רק פסיק שהוזז ממקומו, ובכל זאת הוא משנה הכול! אין זה ה"קול" שנמצא במדבר; זו ה"דרך" שנמצאת במדבר! זכור זאת, אהובי! זה משנה הכול ולא ישתנה!

וכאשר תבקש לתפוס זאת, דבר מדהים מתרחש כתוצאה מציותך. יהוה יעניק לך שלום על־טבעי המעצים אותך לשמוח ממש במדבר; זו היכולת לסבול כראוי!

חשוב על כך. המדבר אינו עונש כפי שהוא מוצג לעיתים קרובות. הוא למעשה מקום של חופש; בני ישראל שוחררו מעבדות. הוא מקום של הכשרה ביראה; יהוה נתן לעמו את ספר ההוראות לחיים. והוא מקום של פרנסה על־טבעית; היכן עוד תוכל לקבל מים מסלעים, מן מהשמיים, ונעליים שאינן בלות, וכן הלאה?

עם זאת, ברגע שניתנת לך הרשות לצאת חופשי מ"מצרים" (האני הבשרי), צפוי לגמרי שתרצה לשוב, שכן תאוות הבשר השתרשו עמוק בתת־המודע שלך. אנו זוכרים את הדגה שאכלנו חינם במצרים, את המלפפונים, את האבטיחים, את החציר, את הבצלים ואת השום; אך עתה נפשנו יבשה; אין דבר כלל מלבד המן הזה לנגד עינינו!" (במדבר 11:5-6) זה בדיוק הדבר הגורם לך לפחד מחוויית העמק ואשר יוצר תשוקה "לשוב אל העבדות." ככלב השב אל קיאו, כן כסיל שונה באיוולתו. (משלי 26:11)

ניתן להתגבר על תאוות בשריות אלה בכך שתאפשר לרוח שבך (נוכחות הבן) לשלוט בבחירותיך האישיות במקום לחפש לספק את תשוקותיך החושניות. כי החיים לפי הבשר שמים לבם לדברי הבשר, אך החיים לפי הרוח, לדברי הרוח. אך אינכם בבשר אלא ברוח, אם אכן רוח האביר שוכנת בכם. (הרומים 8:5, 9) הבנת תבנית יקרה זו מכינה אותך לקבל את שכל המשיח המובטח לך; היו שלמים!

"אז כוונתך שכאשר אתפוס סוף־סוף שהסבל הוא הדרך היחידה אל השלמות, הדרך הצרה אל השלמות, אזי יהוה באמת ייתן לי שמחה בתוך הסבל, כך שזה כבר לא ירגיש כסבל לשכלי?"

דברי משיחנו יסבירו זאת היטב. בעוד קרעו את בשרו והכניסו מסמרים בגפיו; בעודו תלוי נחנק ומיוסר על עץ; ובעודו נושא בבת אחת את כל חטאי האנושות שבעבר ובעתיד; אמר, "אבי, סלח להם!" שכלו היה שליו ומלא אהבה בתוך המחזה המדהים ביותר של סבל שהעולם ראה או יראה אי־פעם.

סבול כראוי, אהובי. סבול כראוי.