70,000 מתים

השטן קם על ישראל, והֵסית את דוד למנות את ישראל. . . דוד אמר לשדי, "האם לא אני ציוויתי למנות את העם? אני הוא שחטא והֵרַע מאוד; אך הצאן הללו, מה עשו? נא, תהי ידך בי, יהוה שדי, ובבית אבי; ולא בעמך, שיוכו במגפה." (דברי הימים א 21:1, 17)

האם היית אי־פעם אחראי למותו של אדם אחר, שלא לדבר על 70,000 בני אדם? דוד הביא עליהם דין כאשר נכנע לפיתוי; "השטן (הרצון היריב המתנגד לרצון יהוה) קם על ישראל, והֵסית את דוד למנות (תלות בכוח ועוצמה אישיים) את ישראל." תרגום: דוד הונע מתוך האני שלו (הכרעה עצמית והישענות עצמית). גם לאחר שהוזהר (פסוק 3), "מדוע אדוני מבקש דבר זה? מדוע יביא אשמה על ישראל?" הוא עדיין בחר בחטא.

הלא ידעת שכאשר אתם מציגים עצמכם כעבדים ומצייתים למישהו, אתם עבדיו של מי שאתם מצייתים לו; אם לחטא למוות, ואם לציות לצדקה? (הרומים 6:16) דוד, מלך ישראל, עבד שדי, איש כלבב יהוה, ואישון עינו (תהלים 17:8), בחר בחטא.

דוד ידוע בפרשת ניאופו עם בת שבע וברצח אוריה, בעלה. אך לעיתים רחוקות שומעים על אחריותו למותם של שבעים האלף הללו. אותו האיש עצמו, שנותן לנו כה הרבה תקווה בתשובתו הכנה; רחם עליי; נגדך, נגדך לבדך, חטאתי; ברא בי לב טהור (תהלים 51); היה עבד לתאוותיו שלו, עבד לחטא. אתם עבדיו של מי שאתם מצייתים לו.

עכשיו התבונן באלפים שמתו; האם היית נוטה לראות בו עמוד אמונה אילו אהובך היה אחד מקורבנותיו? האם עדיין היית קורא את דבריו ומתעודד מהם? האם היית הולך אחריו אילו היה "מלכך" היום?

אולי דרך טובה יותר לשאול היא זו. האם אתה רואה את מה שיהוה רואה? הודאה: "אני הוא שחטאתי." ותחינה: "תהי נא ידך בי, ולא בעמך." או שמא אתה מתעלם מן הלב (הנטייה השכלית) ורואה רק את מה שהאדם רואה, את תוצאות החטא; "שבעים אלף מתים" (פסוק 14)?

מי אתה כי תשפוט? האם טבעך האמיתי משתוקק להרשיע אחרים? האם אתה מרשיע אחרים כדי שה"עצמי" שלך ירגיש טוב יותר לגביך?

למד מכך, אהובי. אשו בדרך; תיבחן; תיבדק. אם תעדיף את הגרסה הקצרה של המבחן, הכנע עצמך. אם אתה רואה עצמך כיהלום ללא פגם, רד מדוכן־השיפוט שבנית לעצמך.

האב יודע שאתה יהלום גולמי, במילים אחרות, גוש פחם. דרוש "לחץ" רב כדי להפוך פחם ליהלום. הלחץ "ילחץ" אותך ויחשוף את הטמון בתוכך.

הסר את עינך מחטאי כל השאר. השב את מבטך אליך. כי אילו שפטנו את עצמנו, לא היינו נשפטים. (הקורינתים א 11:31) אם תעשה זאת, אולי עוד יש תקווה עבורך. יתן בעפר פיהו, אולי יש עוד תקווה! (איכה 3:29)