יום 242

ייסורים יפים

מסר זה תורגם אוטומטית ועלול להכיל טעויות.

ובכל זאת רצון יהוה [היה נחת רוחו של יהוה] לדכאו, ולהחלותו [לשאת חולי], ואף כי יהוה עושה את נפשו אשם [חטאת], הוא [ישוע] יראה זרע [צאצאים] ויאריך ימים, וחפץ [נחת רוח] יהוה בידו יצלח. (ישעיהו 53:10)

כן אהובי; כאשר הכהן הזה [ישוע] הקריב לעולם קרבן אחד בעבור חטאים, ישב לימין שדי. (העברים 10:12) הוא הקרבן האחרון, הכפרה השלמה על חטאיך. הוא נותן חייך ופדותך (הרשות לחדש את מצפונך לשלמות). לעיתים נדמה שאתה מבין זאת, ואף חי לפי אמונתך; ציותך הוא הקנה־מידה שבו אני שוקל זאת.

האם אוכל לשתף אותך במשהו על התהליך? אולי זה יעזור לך לפתח תשוקה חזקה יותר להכיר אותי, ומתוך כך תשוקה חזקה יותר לציית. היום ילדי, אני רוצה לדבר איתך על ה"ריסוק".

האם יכולתי לבחור שיטה אחרת כדי לשכלל אותך, "דרך פעולה" אחרת, תבנית שונה לטיהור? אילו רציתי, האם לא יכולתי פשוט לאפשר לבני לבוא וללמד? יכולתי לתכנן שישהה עמך שנים רבות, אף מאות שנים, כדי להראות לך את דרכיי, לא כן? או שמא יכולתי פשוט לתכנת את בריאתי לציית לי תמיד? כן, כל האפשרויות הללו, ועוד, עמדו לרשותי. אז מדוע, במקום זאת, אני בוחר ב"שיטת הריסוק" לשכלולך?

כי הסבל הוא שעשה את בני שלם (העברים 2:10). וזכור את מה ש[הוא] אמר לך: 'אין עבד גדול מאדונו.' אם רדפו [אותו], גם אותך ירדפו. (יוחנן 15:20)

לכן, אל תפסול את תהליך הסבל כאשר התבנית מופיעה בחייך שלך. כן, אמרתי שבני היה הקרבן האחרון לחטא לעולם, אך לא אמרתי שלא אשוב ואשתמש בסבל כדי ליישר את עמי עם ייעודם (יעקב 1:2-4). ההפך הוא הנכון; דווקא בסבל מוסר הסיג (כל הישענות שכלית על ה"עצמי"). "כי ניתן [חוננתם] לכם למען המשיח, לא רק להאמין בו [יהוה], אלא גם לסבול למענו [יהוה]." (פיליפים 1:29)

בסבל נולדת הטהרה. אני הוא שגוזר את כל הגזרות, לברך או לייסר. גם אם אבחר להשתמש ברוע כדי לזמר אותך, כן יהי! ואל תמהר להניח שהרוע הוא איזה "כוח חיצוני" ולא כלי להתגלות החושף את הרוע השוכן בתוכך, אהובי. כן, הריסוק והייסורים הם שלי!

מדוע דרכי תיראה כה קשה? לא היית חושב זאת לאכזריות אילו קיבלת שדרכיי הנבחרות מייצגות תמיד אהבה טהורה, ילדי. די לך מדו־נפשיותך! חשוב זאת כאמת; אני עושה אך ורק טוב למען ילדיי, ולכן הסבל נועד להביא טוב. אמרתי זאת בעבר; זוהי תבנית בלתי־משתנה, תמידית, בדרך הצרה אל השלמות.

עכשיו עליך לחשוב, "אם אתיישר עם דרכיך אבי, אוכל לראות שהסבל מביא בהכרח קדושה לחיי, ולכן משרת לטובה את הקרואים לפי כוונתך (הרומים 8:28). ומשמעות הדבר שעליי לסבול כראוי."

בדיוק, אהובי. אמץ את "דרך פעולתי", את אופן פעולתי. כאשר שכלך משלים עם מחשבות כאלה, אתה מוכן להפליג אל הגבהים, ולמצוא את החיים שתמיד יעדתי לך. בטח בי, תגיע לשם; סבלך מבטיח זאת. כן, הדרך היחידה אל השלמות היא דרך הסבל, אז סבול כראוי אהובי. סבול כראוי.

© סדרת הרהורים Suffer Well