בעל פרצים

ויבוא דוד אל בעל פרצים, ויכם שם דוד [המחשבות המתגלגלות והסוטות; הפלשתים]. ויאמר, ”פרץ יהוה את אויביי לפניי כפרץ מים.“ על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים. (שמואל ב 5:20)

זוהי עוד הכרזה נבואית מפיו של האיש שכלבבו של יהוה. הוא קרא למקום ההוא בעל פרצים, ”אדון הפריצה“. הרהר בזה, אהובי. יהוה הוא אדון הפריצה. וכפי שהיה עם המלך (מחשבות שולטות) דוד (תהילה), כך יהיה עם צאצאיו (מחשבות הקודמות לתהילה).

אם דברו אמת, אז עד מתי הקהל ישיר ”הקרב שייך ליהוה“, ובכל זאת יתייבב ויסוג בסימן הראשון לצרה? יש לבסס פרדיגמה חדשה בשכלך; זו מעבר אל מקום חדש. המציאות החדשה שיש לחבק היא שאתה למעשה הופך לכל מה שאתה מדבר. מילותיך הן תמיד פרי מחשבותיך ויש להן כוח של בריאה. כי כאשר חושב בלבו, כן הוא. (משלי 23:7)

זכור את בראשית, ”ויאמר האביר…“ זהו הצו שיהוה דיבר את כל הדברים לקיום. אולי זו אחת הסיבות שאנו מוזהרים למדוד את מילותינו בזהירות. אל תבהל בפיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האביר. כי האביר בשמיים ואתה על הארץ; על כן יהיו דבריך מעטים. (קהלת 5:2)

בוראנו היה מודע היטב ליכולתנו לשיר על כוחו בנשימה אחת, ולהשתמש בשנייה כדי לברוח מאויבינו בסימן הראשון לצרה. אך היה שמח; הוא מבטיח לך את אותה עדות כמו דוד. ”ראתה עיני במפלת שוררי, אוזני שמעו במפלת מרעים קמים עליי.“ (תהלים 92:11)

יהוה הוא אדון הפריצה. אך בדוגמתנו אנו רואים שהפריצה באה משום שבאמונה, ”דוד הלך!“ התהילה יצאה, אהובי, אל המקום בו יהוה יביס את כל האויבים (רעיונות המונעים על ידי אגו), לא משנה מה! הצדיק [החשיבה הנכונה] באמונתו יחיה, ואם ייסוג, אין נפשי רוצה בו. (העברים 10:38)

לך אל המקום שאליו נקראת, גם אם פירוש הדבר לרוץ לעבר אויביך (שמואל א 17:48); אל תיסוג. כי עיני יהוה משוטטות בכל הארץ, להתחזק למען אלה שלבבם שלם עמו. (דברי הימים ב 16:9)

יהוה מחפש את הלב השלם הזה וזה דורש שינוי בשכלך. במסע הזה אל מחשבת המשיח (הקורינתים א 2:16), עליך לתת למילותיך להיות מעטות, לשבות בשקדנות כל מחשבה, ולמדוד בזהירות הכול מול דבר האביר ועדות מושיענו. עשה זאת; אל תיסוג; ואז תהיה לך פריצתך.