מעשים גדולים יותר

”באמת אני אומר לכם, המאמין בי, המעשים שאני עושה גם הוא יעשה; ומעשים גדולים מאלה יעשה, כי אני הולך אל אבי.“ (יוחנן 14:12)

הו, לו רק ידעו, אבא. כשהם לועגים וצוחקים על אסוני, שיניהם נחשקות. לו רק יכלו לתפוס את הכוח המשתחרר בעודם לוחשים בפינות אפלות. הם אומרים על הנבחנים, ”הם מאבדים את אמונתם באל.“ סודך בטוח איתי, אבי. ”כי לו ידעו, לא היו צולבים את אדון הכבוד.“ (הקורינתים א 2:8)

הם לא יכלו לצפות שאמונתי רק תתחזק. הם אינם מבינים שהאמונה היא מתנה. לו יכלו לתפוס בורא ”שחילק לכל אחד מידת אמונה“ (הרומים 12:3), לא היו לועגים כפי שהם עושים. ללועגים אני אומר, ”הישר יהיה כשיחקור אתכם? האם תוכלו ללעוג לו כפי שלועגים לאדם?“ (איוב 13:9)

הם משתדלים כה קשה להרוס את עדותי; הם חדי מטרה ונחושים. אף על פי כן, אני שמח, אבא, שאמונתי היא אמונתך, כוחך, והיא משרתת את מטרתך. גם אם תהרגני, בך אבטח. (איוב 13:15) ולכן, אמונתי לעולם לא תאבד ולעולם לא תפחת. ואפילו אם תהיה קטנה כגרגר חרדל, היא תזיז הרים ותשנה ממלכות (מתי 17:20).

למען עמך, אבי, האר כיצד האמונה מתחזקת. עלבונות, האשמות ושקרי נקמה הם כליך. הלוואי שיבינו שאלה ה״ניסיונות“ שאתה מדבר עליהם, המבחנים המיועדים לקרב אדם אליך ולהגביר את אמונתו.

אחיי, חשבו זאת לשמחה שלמה כשאתם נופלים בניסיונות שונים, בדעתכם שבחינת אמונתכם מולידה סבלנות. אך תן לסבלנות לעשות את מלאכתה השלמה, למען תהיו שלמים ותמימים, ולא תחסרו בשום דבר. (יעקב 1:2-4)

הכאב מקרב את עמך הנבחר לדבריך, ודבריך מגבירים אמונה. ככתוב, ”כי כן האמונה באה מן השמיעה, והשמיעה על ידי דבר האביר.“ (הרומים 10:17) דפוסך: בחינה, הגברת אמונה; בחינה שוב, הגברת אמונה. דפוס המרשיע מעצמו את הגוי בעוד הוא מחזק את הנבחר.

אילו ידעו אויביך ששנאתם הופכת אנשים פשוטים לבני העליון, לא היו צולבים את אדון הכבוד. לרשעות יש מטרה; היא ממוקמת על-טבעית. היא מושלמת לתוכניתך. אתה עשית זאת כך, אבי האדיר. עצם הדברים שיש ”להתגבר“ עליהם הם אלה המגבירים אמונה ובונים את המלכות בפנים.

כלפי כל המנסים לפגוע (בפנים ובחוץ), נאמר, ”אהבו וסלחו!“ הדפוס ברור, לכן השמר לעצמך. אם יחטא אחיך נגדך, גער בו; ואם ישוב, סלח לו. ואם יחטא נגדך שבע פעמים ביום, ושבע פעמים ביום ישוב אליך ויאמר, ”אני שב;“ התסלח לו? והשליחים אמרו לאדון, ”הוסף לנו אמונה.“ (לוקס 17:3-5)

יש לנו את הדוגמה המושלמת; ”אבי, סלח להם. הם אינם יודעים מה הם עושים.“ (לוקס 23:34) אנו שרים לו מדי שבוע; אנו שרים לבנך האהוב. מה מושלמת תוכניתך; כמה מסתורית ונחמדה.

אילו גילו אי פעם המאשימים, האם השנאה הייתה נפסקת? אילו ידעו שעיצבת את שנאתם לכלי שיפיק קדושים מושלמים, האם היו משתנים?

הו, מי ייתן ונשתנה לפי דפוסי אמונתך, אבא. איך היה נראה כל גוף המשיח לו נצמד לתוכנית היפה הזו שלך? מה יכולנו לעשות אז על פני האדמה? אולי מעשים גדולים יותר!