האישה השלמה - זה זמנך

שנים רבות זה נמשך בהתהוותו, ועכשיו הגיע הזמן שנרקוד יחד; ריקוד על-טבעי שחזרנו עליו שוב ושוב. פרי החזרה הנאמנה הזו הוא מה שפורח כעת בעודנו שרויים בנוכחותו, אך שלא כמשה, איננו עוטים מסווה (שמות 34:33); שום דבר מכבודו אינו מוסתר בצללים, כל המסתורין פתוחים להתגלות (האיגרת השנייה אל הקורינתים 3:13).

הגיע הזמן לסכם את תפקיד האישה, ורק תבונת המשיח יכולה לעשות זאת. לעיתים קרובות מדי, אנו מסתכלים על ישוע כ"זכרי בלבד". עבור אלה המבקשים את יהוה, ישוע בהחלט יכול לייצג את הזכר המושלם, לא?

ובכל זאת, משהו קורה כשלא רק מבקרים בקודש הקודשים, אלא כאשר חוזרים עם מהות יהוה עצמו. בכך, מגלים שיהוה הוא הרבה יותר "נשי" ממה שתפסנו אי פעם, למעשה, ממה שרצינו אי פעם לתפוס. רק אז זה הופך להגיוני באופן אינטואיטיבי, לא עם חמשת החושים הגשמיים, שגם לבנו חייבות להיות אותן תכונות נשיות. וכשאנו רואים זאת, כשאנו סוף סוף תופסים רוחנית, אנו נסוגים נדהמים ונבוכים.

וגם הבן זאת; יכולת להגיע למקום הזה רק דרך מוות מוחץ, תחילה של רצון ישוע ואז של שלך!

גברים, אם תוכלו לקבל זאת, אז לא תהיה לכם בעיה שנדבר בשמכם כעת ונאמר לנשים, "אנו מצטערים." מצטערים שזמן רב מדי הבנו לא נכון, ובאופן גשמי כל כך, שנשים דומות לו הרבה יותר מגברים. אופיים (מהות הרוח) של האב והבן נשי הרבה יותר מזכרי.

גברים, אל תלכו לאיבוד במילים הללו, כי טרם הסברנו בדיוק מה מציגות התכונות הנשיות שלו, וברגע שנעשה זאת, תכונות הלוחם, מלחמתיותו ומגדל העוז שבאבהותכם יהיו זכריות יותר משאי פעם ידעתם!

ולכן, גבירותיי, זה זמנכן. מעולם לא בהיסטוריה היה קריטי יותר עבורכן להבין את זהותכן הרוחנית, ייעודכן וגורלכן. זו עונת האישה ממשלי ל"א בעולם. ולא רק נשואות, אלא כל הנשים. האם זה פלא שכולנו המכבדים את מלכותו נמשלים לכלה?

שוב, אנו שואלים, האם תסלחו לנו? סלחו לנו, ואז צעדו לצדנו ולמדו אותנו ממה שנלמד אתכן כעת. כמו עם ישוע, יהוה ישתמש בכותבים אלה (גברים) לגלות את מהות נשיותו, אך רק נשים יכולות להסביר לנו מה שבתוכן.

הן ידעו זאת כל הזמן אך דוכאו זמן רב מדי בשל כל חטאינו (גברים ונשים). גברים אשמים ברוח השתלטנות שלהם ונשים ברוח כניעותם, שלעיתים קרובות מוצדקת כ"הכנעה," ומאוחר יותר מפוצה יתר על המידה על ידי "שחרור."

וכך יש לנו הסכמה להשיג, ברית על-טבעית, ללא ספק. נבטא את מה שידעתן זמן רב, אך מעולם לא יכולתן לבטא באמת ללא ריב; ואתן אז תשחררנה את הסליחה שבתוככן, ובכך תסירו כל קללת דורות. נתעלה, נלמד זו את זה, ויחד נמצא אותו, ונהפוך להיות כמוהו כפי שנועד.

ההרהורים הבאים הם מפתחות, אחד שלכן ואחד שלנו. והם פותחים דלת אחת. לפני שניכנס, האם תגידו כן? האם תסכימו להשאיר מאחור הכול, ולחבק את מה שנמצא כעת כאן? האם תחבקו את גורלכן, אהובי, את גורלכן העל-טבעי?

ויברא יהוה את האדם בצלמו, בצלם יהוה ברא אותו; זכר ונקבה ברא אותם. (בראשית 1:27) והשניים [זכר ונקבה] יהיו לבשר אחד [לא באופן גשמי, אלא בתודעה מאוחדת]. (בראשית 2:24, מתי 19:5-6, האיגרת אל האפסים 5:31)