הקשת של סייג'

לבו של ילד טהור, מסור, וקיצוני לגמרי.

בתי אומרת: "אבא, התפללתי ליהוה וביקשתי ממנו להראות לי קשת אם אתה חוזר הביתה מהכלא השנה. אני נותנת לו שבוע."

כשסיימתי לדבר איתה בטלפון, זה פגע בי כמו שיטפון. "אני צריך את הקשת ההיא, אבי. לא רק בשביל סייג', כי אם בשבילי." חשבתי איך הוא אינו מחויב למלא את כל האותות שאנו מציבים בפניו, אך, "היא כה צעירה, אבי. היא צריכה לראות את כוחך," הוא מה שהמשכתי לחשוב.

נרדמתי והתעוררתי והתחלתי לכתוב את זה. בעודי יושב כאן, אני שוב מבין עד כמה אני רוצה את הקשת. אני רוצה אותה עבור כל משפחתי, וגם אם תתקשה להאמין, אני רוצה אותה גם בשבילך, זה שגם רוצה להיות מסוגל לומר בלי ספקות, "הוא אמיתי. הוא חי והוא באמת אמיתי."

שקלתי לצייר קשת בשבילה ולשלוח הביתה. חשבתי גם על שליחת פוסטר של קשת אליה. אני מתמודד עם כל ההבטחות הנפלאות ועם המילים הישירות שהוא נתן לי השנה. מה כוונתו עם הקשת? מדוע אני מהיר כל כך להאמין שעליי לשלוח לסייג' משהו עם קשת עליו?

"אני נותנת לו שבוע," היא אמרה. אני מוצא את עצמי שקוע במחשבה על כך.

זמן ההתמסרות שלי הביא אליי הבוקר את משלי 10. פסוק 24 אומר, "תאות צדיקים (חשיבה נכונה) תינתן." האם אתה יכול לנחש מה אני חפץ היום? אני מקווה לחיים, שמחה, שלום, שגשוג, וכן, קשת עבור סייג', עבורי, ועבורך.