אנחנו בני האדם

האם רק הענווים נהנים הנאה גדולה מריבונותך? חכם שבינינו הוא המוסר מרצונו בחזרה אליך, הו יהוה. האם אי פעם היה שלו לתת? האם רק הנשברי רוח מוסרים הכול לידיך לעשות כרצונך? האם אי פעם היה שלו להשיב?

מי הם אלה המבינים באמת מה יעדת עבור בניך ישראל? אנו נכשלים להבחין בצעדינו שלנו, אף שאנו מנסים כה קשה. אנו בני האדם יכולים רק לקוות למה שצפוי. אולם, אתה, יהוה, יודע במלואו את סוף כל הדברים.

התהיינה התוכניות שאנו קובעים בלבנו (בבינתנו) אי פעם בדיוק כפי שקיווינו? האם רק הקטנים משאירים את התוצאות הסופיות בידיך? מי הם אלה שלא יתכננו כלל בלי רשותך? האם אלה הם אלה שאתה מחפש?

האם כל הדרכים הן שלך, אף אלה המביאות כאב, אף אלה הזרועות חטא? האם רק האדוקים שוקלים את רצונך? כיצד יכול ריבון אחד להחזיק ברצונות רבים כלפי האנושות? מי מבין שכל הדברים נופלים תחת רצון אחד? מכיוון שכך הדבר, אף כשהאוויל מדבר, ניתן לזהות רגעי אמת.

מי מהרהר במציאויות שטרם נחשפו? אך אנו [הבוגרים] מדברים את חוכמת יהוה בסוד, החוכמה הנסתרה אשר קבע יהוה מלפני העולמים לכבודנו. (הראשונה אל הקורינתים 2:7) כל ברך תכרע וכל לשון תודה לישוע, והכול לכבודך, יהוה (הפיליפים 2:10).

רק הנשמעים מבינים שכל הדברים חסרי תועלת בלעדי כבודך? כיצד נוכל להשיג יותר ממה שכבר ניתן? כיצד לא נוכל לחלוק בחלב ובדבש כאשר בנך חתם זאת עבורנו?

הנה אנו, אנחנו בני האדם. אנו מוצבים על דרכך. חלקנו יודעים את התשובות לכל השאלות כאן. עד כמה חשובות התשובות?

הנה מה שלמדתי מההבל שחוויתי; שני דברים אלה אני שוקל לעיתים קרובות. בעודי הולך בין אם בדרך הפחות נדרשת, או בכבישים העמוסים של האדם, יהוה לימד אותי להודות ולשמוח. האם זה יכול לענות על כל שאלה? האם ייתכן? אם אעשה את שני הדברים הללו, אוכל אז לבחור את דרכי שלי? רק הנבון מכיר בכך, שאף אז, ההחלטות היו שלך מההתחלה!