שפתיים תחת פרים

לא אקח משורך מביתך, ולא עתודים ממכלאותיך. כי לי כל חיתו יער, בהמות בהררי אלף. ידעתי כל עוף הרים, וזיז שדי עמדי. אם ארעב לא אומר לך; כי לי תבל ומלואה [כל אשר בה]. האוכל בשר אבירים, ודם עתודים אשתה? זבח לאל שדי תודה, ושלם לעליון נדריך [הבטחותיך]. (תהלים 50:9-14)

זה פשוט; אני אומר, "הקרב תודה ושלם את הבטחותיך." אך במקום זאת, אתה משקיע כל כך הרבה מאמץ וסובל כה הרבה מאבק שאתה מטיל על עצמך, הכול לשווא. מי ביקש ממך את זה? האם אתה חושב שמאמציך הם אלה שמקרבים אותי אליך? האם אתה מרגיש שפחדך או דאגותיך לפרנסה הם סוג של קורבן המזכה אותך בחן?

הקשב לי ילדי; בני הדגים את סוג הקורבן היחיד שמוצא חן בעיניי, ציות עד מוות (האיגרת אל הפיליפים 2:8). קורבנותיך הנובעים מפחד לעולם לא יספקו את מה שאתה מחפש, או את מה שאני דורש.

אינני כאב ארצי המבקש ציות, ובכל זאת חי בחטא. דרכיי מושלמות. כן, אני אכן מבקש ציות, אך לא משום שאני מנהל עבודה אנוכי; מצוותיי הן חיים עבורך, לא מטלות (ויקרא 26:3-12). על ידי ציות להן, אתה חי את חיי השפע. אין אנוכיות ברצוני שתכבד ותאדיר אותי.

זכור, אני בוראך. התוכנית שלי. הדרך לשלום ולשמחה לא יכולה להשתנות בגלל תורתך המוטעית.

הקורבן היחיד שאני חפץ בו ממך הוא קורבן התהילה (האיגרת אל העברים 13:15). שפריו מביא לציות למצוותיי. נתתי לך את ההוראות; הן דרכך לברכות, הדרך לשלום ולשמחה.

אל תתעה עוד בחושבך שהפרים שאתה בוחר לשחוט מוצאים חן בעיניי. בחירתי ב"פר" היא כל מה שחשוב, ואני בוחר ב"עצמי" שלך.

קורבן תהילה משפתיך הוא הקורבן האמיתי שאני מחפש; הוא אומר, "גם אם יהרגני, לו איחל" (איוב 13:15). במילים אחרות, אני מוסר את ה"עצמי" שלי. זה מעצים ציות בלתי מותנה ונאמנות בלתי מוטלת בספק.

הקרב תודה ושלם את הבטחותיך; זה מה שאני דורש; וזה מה שאקבל.