לו רק בגדך

אבי, נתת לי מידת אמונה (האיגרת אל הרומים 12:3), ואת ההנחיה לגדול בחסד ובדעת בנך (האיגרת השנייה של פטרוס 3:18). בנך הבטיח שהוא יהיה לא רק מחולל אמונתי, אלא גם משלימה [המשלים] (האיגרת אל העברים 12:2).

אבי שבשמיים, ביקשתי אותך ללא הרף, לעיתים קרובות בדמעות. ובכל זאת, נותרתי כלוא בכלא שכלי. היום, אני שוב מוסר את כל מה שהשבית את שכלי, ובענווה מבקש מהמשלים לעצב מחדש את מחשבתי. ישוע, אני מגיש את חיי כקורבן חי; שנה את שכלי (האיגרת אל הרומים 12:1-2), כדי שאוכל לראות ולא רק לשמוע אותך (איוב 42:5). הפוך את הבנתי הבשרית לתפיסה רוחנית.

מדוע החזקתי במחשבות האלה הכובלות אותי? ניסיתי למסור את הדברים האלה בעבר, ובכל זאת הם נותרים. האם כלא שכלי הפך למעשה למקום בטוח עבורי, כמו שמיכה אהובה על ילד, המגלמת את הריח, המרקם, הנחמה והביטחון של המוכר? האם התרגלתי לכלאי, ופוחד לצאת ממנו?

באמונה שהחזקה בשכלך הצלול היא ייעודי, אני שוב נותן לך רשות לקחת את שמיכת הפחד הזו ולהחליפה במגע כנף בגדך (מתי 9:20), בגד התהילה (ישעיהו 61:3). הסר את נחמותיי הכוזבות והצל את הילד הזה הקפוא בזמן, התקוע בחיפוש ביטחון משמיכתו האהובה. לא אשוב לשם עוד.

ישוע, אני מכריז שמהיום והלאה שכלי מחודש, וביטחוני היחיד יהיה כנף בגדך. ואבא, אם אנסה להחזיק את השמיכה הישנה חזק אל חזי, קרע אותה ממני.

ידעתי כי כל תוכל,
ולא יבצר ממך מזימה.
שאלת, "מי זה מעלים עצה בלי דעת?"
לכן הגדתי ולא אבין,
נפלאות ממני ולא אדע.
שמע נא ואנוכי אדבר;
אמרת, "אשאלך והודיעני."
לשמע אוזן שמעתיך,
ועתה עיני ראתך.
על כן אמאס,
וניחמתי על עפר ואפר. (איוב 42:2-6)

בעבר, הגדתי ולא הבנתי, דברים נפלאים ממני מדעת. אך היום אמונתי הושלמה; אני מרגיש את בגדו.