תכונות האהבה (4)

"האהבה אינה מתרברבת!" (הראשונה אל הקורינתים 13:4) האהבה אינה מתרברבת, ולכן, יהוה אינו מתרברב!

שאול דרש מטימותיאוס: "אל תלמד תורה אחרת," (טימותיאוס א 1:3) לכן, כמו בקנאה, אנו מוצאים צורך להגדיר מונחים כדי להחזיק בתורה טהורה. "אני יהוה ואין עוד" (שמות 20:3) אמור להבהיר היטב את תורתו על התרברבות. כשמדובר בהתרברבות, זהו יהוה המצפה לכל התהילה! שאול אומר, "באחד כזה אתרברב; אך בעצמי לא אתרברב, אלא בחולשותיי." (השנייה אל הקורינתים 12:5) והוא גם מודה, "כי יודע אני שבי (כלומר, בבשרי) אין שוכן שום דבר טוב." (האיגרת אל הרומים 7:18)

וכך, בהתרברבות הזו בו בלבד, נוכל לראות יופי רק אם מי שטוען לכל התהילה מציל אותנו משחיתותנו שלנו. אילו היה מתרברב, אך משאיר אותנו במצבנו הנפול, האם ניתן היה לתאר זאת כאהבה מושלמת? ודאי שלא, ולכן אנו רואים כי ליהוה בלבד מגיעה התרברבותו.

באשר לנו, הגאולים, האהבה פונה לדרכינו הבשריות של התרברבות. ואף שכל התרברבות שכזו נוראה, יש סוגים גרועים יותר של התרברבות. ענווה כוזבת (האיגרת אל הקולוסים 2:18-23) וצדקנות עצמית (האיגרת אל הרומים 10:3) הן הגרועות שבדרכי ההתרברבות של האני. לגאווה ולרוחניות אין מקום באותה תודעה שנבחרה לישועה; שכן זו המחשבה הנשברת והענווה שלעולם לא תתרברב בחשיבותה שלה.

אם עתיד אתה להיוושע (תודעה גאולה, נתונה לחלוטין למצוות יהוה) על ידיו, אז כיצד יכול היה להיות לך כל קשר לתוכנית מפוארת שכזו? באמצעות מותו של אחד (האיגרת אל העברים 2:14, האיגרת אל הרומים 5:15) שרבים ייוושעו, ורק אותו מוות פותח את מחשבתו בתוך תודעת האדם. איזה זכות אתה יכול לקחת על כך, מלבד רצח האחד שמת בעדך? לא אתרברב!

מצווה חדשה אני נותן לכם: שתאהבו איש את רעהו. כשם שאהבתי אתכם, כן גם אתם תאהבו איש את רעהו. בכך יידעו כל [בני האדם] כי תלמידיי אתם, אם תאהבו איש את רעהו [אם תמשיכו להראות אהבה ביניכם]. (יוחנן 13:34-35)