מלך השפע

פגשתי אדם, אדם צנוע. הוא הוצנע על ידי תבניות של סבל. אשתו נלקחה ממנו במדינה זרה ונכלאה מסיבות לא ידועות לו. ארבעת ילדיו, נעדרים במשך חודשים ורק לאחרונה התגלו מפוזרים בין חברים וקרובים. כן, הוא עצמו נכלא ללא כל דרך לתקשר עם מי מהם.

הוא אומר לי, "מה אני יכול לעשות מלבד לבטוח? כל יום אני מתפלל ומחכה, ובאיזשהו אופן אשמע ידיעות. אני מתפלל שאשתי בסדר, ושהיא תתאחד בקרוב עם הילדים. אני מתפלל שיום אחד נהיה שוב כולנו יחד. סעדני כדברך ואחיה; ואל תבישני מתקוותי. (תהלים 119:116)"

הוא הביט בי בעיניים; יכולתי לראות את מעמקי נפשו. המילה "נכנע" עלתה במחשבתי. כמו איוב, הכול נלקח ממנו.

זה "טבעי" להתבונן בסבל שכזה ולהיות אסירי תודה על מה שיש לנו. זו הדרך שבה תכנתנו את מחשבותינו, כמעט כמו "להסתפק בהשלמה עם המועט." יש לנו את המחשבות האלה; "טוב, אם הוא יכול להיות מלא תקווה ומצבו כה קשה, אני מרגיש 'אשם' על שאני מרגיש רע. עליי להיות אסיר תודה יותר, אף שאני חפץ ביותר. כן אבי, עליי להסתפק במה שיש לי."

האם זה מה שיש ליהוה בשבילנו? האם זה יותר ממה שנוכל לבקש, לחשוב או לדמיין? (האיגרת אל האפסים 3:20)

אני מצהיר שהייתי מחטיא אילו לא הכרזתי את ההפך. "אתה האב של השפע. אתה האהיה הגדול. אתה האינסופי. אני יודע זאת מפני שנטעת זאת בלב שנתת לי. הראית את עצמך ככזה. מסיבות אלה, איני יכול להסתפק. אני רוצה מלוא החיים, לא רק להסתדר. עליי להאמין בשפע הרב יותר, אבי. אתה מלך השפע, ואליך אני בא בציות."

כן, נפשי צווחת "שפע!" ועם זאת, אבי, אני משאיר זאת אצלך.

הגנב אינו בא אלא לגנוב, ולהרוג, ולהשמיד. אני באתי כדי שיהיו להם חיים, ושיהיו להם בשפע רב יותר. (יוחנן 10:10)