אהבה טבעית

אבא, כמה אני משתוקק שאהבתי אליך תהפוך לטבעית. אני נכסף שציותי בתהילה ובעבודה יהפוך כמו נשימה עבורי, להיות כמו חמצן. אני רעב לכך שאהבתי תהיה בלתי פוסקת, שתהפוך לדבר שעליי לא לשקול במודע לעולם. בין אם ער ובין אם ישן, היא שם.

האם זה בגלל שאיננו יכולים לראות אותך שהאהבה הזו שאנו מבקשים דורשת כה הרבה מאמץ? האם זה מפני שאנו חפצים בדרכנו שלנו יותר מדרכך? האם זה שמות בנך אינו מוחשי לנו בלבנו ובנפשנו? האם אתה מסתיר את עצמך מאיתנו במתכוון? אף שדמו השפוך של בנך נותן חיים לכל המאמינים, האם אנו מתייחסים למציאות הזו באורח מזלזל?

את זה אני יודע, אבי; את זה עליי להודות: אני עצוב מכמות הזמן שעליי להקדיש כדי פשוט להאמין שכל מילה שאתה אומר היא אמת, ושהיא חלה על חיי! ושדברך אכן ייקח אותי אל המקומות הגבוהים יותר. אני חפץ לעבור אל רמת האמונה הזו, אבי. אני חפץ בציות המוביל ליראה בריאה, להערצה, לביטחון ולאהבה. תפילתי היא שאשיג את כל התכונות הללו כלפיך, אבי, ושהן תהיינה טבעיות כמו נשימה.

יש לי עוד הודאה, אבא. אחרי כל כך הרבה חיפוש וכל כך הרבה מאמץ למצוא אותך, אני תוהה; האם עברתי ממש לידך מבלי לראות? האם אני משקיע מאמץ רב מדי ולא נח מספיק? האם אני יודע כיצד לקבל את אהבתך, אבי? האם אני מסרב, מסיבות שמעבר לרמה המודעת, לקבל את אהבתך?

הודאתי היא זו; אינני יודע את התשובה לשאלות הללו, אבי. אינני יודע מדוע איני יכול למלא את קיומי בך. אני תוהה, לעיתים, אם אתה מסתתר ממני. לא בדרך שבה גנב מסתתר, אלא כמו אב שאינו יכול לחכות לקפוץ ולצעוק, "הנני. אני אמיתי. אני באמת כאן בשבילך."

אני חפץ בזה, אבי. אם אני טועה, תקן אותי כדי שאוכל למצוא אותך. אתה מכיר אותי; אתה יודע מדוע אני זועק אליך. אם אני חרד, זה למענך. אם אני מאבד שינה, זה מפני שאני חושב עליך.

אולי, אם מותר לי לבקש זאת ממך; האם נוכל להיות בעלי שפה מיוחדת משלנו, שפה שבה אוכל לשמוע ולתקשר איתך. אני יודע שדברך אומר, "צאני שומעות את קולי ואני מכיר אותן, והן הולכות אחריי." (יוחנן 10:27) עזור לי להאמין שפירוש הדבר שאוכל לתקשר איתך ללא ספק, כשכל הפקפוק נעלם לנצח? שתהיה זו שפה אינטימית, עוצמתית ובטוחה? שתהיה כמו נשימתי?

הייתי רוצה בכך, אבי. אני מניח את הבקשה הזו לרגליך. כן יהי.

מי שאינו אוהב אינו מכיר את האביר, כי האביר הוא אהבה. (האיגרת הראשונה של יוחנן 4:8)