האם אתה בוטח בי – שיחה בינינו

הדמויות:
[אני] לב ראוי. הלב שאתה רוצה. לב טהור. [לב = שכל]
[הרוח] הכלי לבניית לב טהור?
* האיגרת אל העברים 2:10 - הושלם דרך סבל
* האיגרת אל העברים 5:8 - למד ציות מתוך הדברים שסבל
* ישעיהו 53:10 - ובכל זאת חפץ יהוה לדכאו (וכן כל ישעיהו 53)

הרוח: האם אתה בוטח בנו?
אני: רק אתה יודע אם אני באמת בוטח. אני חכם מספיק כדי לדעת שאילו באמת בטחתי, לא היה חטא בחיי.
הרוח: מדוע אתה אומר, "אין חטא"?
אני: כי לבטוח בך פירושו שאני מאמין באופן מלא שתוכניותיך בכל תחומי חיי הן הטובות ביותר, כולל מחשבותיי. זה אומר שאתה האדון ואני העבד.

הרוח: האם רעיון האדון/העבד מפריע לך?
אני: מפריע לי? לא, אם כי אני חושב שזה מפחיד אותי.
הרוח: מפחיד אותך; מדוע?
אני: כי אתה לוקח דברים חשובים לאנשים. אתה מאפשר לכאב גדול להיכנס לחיי ילדיך.

הרוח: כן, זה נכון. אם כך, לבטוח בתוצאה הסופית הוא מה שאתה מתקשה בו?
אני: כן, אני מודה. אני יודע שאיני אמור לפקפק בדרכיך; רק אנשים ריקים עושים דברים כאלה. ה"לא ידוע" יכול להפחיד. זה מה שלבי חש.
הרוח: אתה יודע שהבנה מושלמת שלנו הייתה מסירה את כל פחדך.
אני: אמרת זאת. אני מנסה לעשות זאת. אני זקוק לעזרתך.

הרוח: אם כן, אם היינו מוכנים לעזור לך, מה בדיוק היית מבקש?
אני: אני מבקש לב ראוי, הלב שאתה רוצה, לב טהור.
הרוח: האם יזעזע אותך אם אומר לך שסבל הוא כלי נהדר לבניית לב טהור?
אני: לא, קראתי על כך.

הרוח: האם היית רוצה שנשנה את הנוהל בשבילך?
אני: אתה עושה רק את המושלם; כיצד תוכל לשנות שלמות?
הרוח: אם כן, אתה כן בוטח בנו?
אני: אני חייב, גם אם זה מפחיד אותי; אני חייב.
הרוח: נוח ילדי. אנו בדרכנו.