היכנס לחצרותיו וענה!

המאמין [הנאחז, הבוטח, הנסמך] בו [ישוע] לא יישפט [יידחה, ייחרץ דינו, יורשע], אך אשר אינו מאמין [נאחז, בוטח, נסמך] כבר נשפט [נדחה, נחרץ דינו, הורשע] [נגזר דינו] כי לא האמין ובטח בשם בנו היחיד [הצדיק] המולד [המקובל] של אל שדי [יהוה]. (יוחנן 3:18)

האם יוחנן פונה אל המאמין או אל שאינו מאמין? האם המאמין אינו נשפט לפי הכתוב הזה? האם איני עמוק ממחשבותיך השטחיות? האם הכתוב הזה הוא רק אזהרה לשאינו מאמין ואינו נחשב עבור אלה שנגאלו כדי להיוושע? האם האמונה היא אירוע חד־פעמי, ואז זה נגמר? האם הצורך להמשיך להאמין אינו רלוונטי?

אמן אני אומר לך; עליך לקרוא שוב את יוחנן 3:18, ולשקול ליישם אותו בחיי היום־יום שלך. האם אמונתך בבני "הושלמה"? האם זה נגמר; או שעליך להמשיך לבטוח בו לגבי הכול? המילה הזאת נועדה ליישום בכל יום, ילדי, בכל יום.

בכל פעם שאתה פועל מתוך פחד, ספק, גאווה או מרד, אני שופט בהתאם. אמרתי שופט אך לא מרשיע, וזהו משפט צדיק והולם. האם לא אמרתי לך שאין לי חפץ כשעמי נסוג לאחור? (האיגרת אל העברים 10:38) כן, אני יושב על הכסא ואתה נדרש לדין על כל מעשה, כל מילה, וכל מחשבה. כולם נשפטים! זהו הדפוס המושלם לקרב אותך אליי.

הפסק לשפוט על פי מראה עיניים בלבד, ובמקום זאת שפוט משפט צדק (יוחנן 7:24). וכדי לעשות זאת, שפוט את עצמך תחילה. ייתכן שהדבר יקל את הייסורים המגיעים כראוי לכל ההולכים אחריי.

בטח בבני לכל צרכיך, והזכר לעצמך מדי יום שכל צרכיך מכוונים תחילה לגאולת מצפונך, ולאחר מכן צרכיך הגופניים מתמלאים. כל אחת ממחשבותיך נמדדת מול מעשה הקרבן של בני יחידי. אין זה עניין של מה בכך, אהובי; אני מתייחס לכך ברצינות רבה. כך תכננתי זאת; האם אתה מאמין?