אלוהי השכל הבשרי

על כן, מאחר שאנו מוקפים בענן עדים כה גדול, הבה נשליך מעלינו כל משא וחטא הכורך אותנו בקלות. ונרוצה בסבלנות במרוץ המסומן לפנינו, בהביטנו אל ישוע, מחולל אמונתנו ומשלימה, אשר למען השמחה שהייתה לפניו סבל את הצלב, בבוזו לבושה, וישב לימין כסאו של אל שדי.

שכן התבוננו בו אשר סבל איבה כזו מחוטאים כלפיו, פן תתעייפו ותתייאשו בנפשותיכם. עדיין לא התנגדתם עד שפיכות דם, במאבקכם נגד החטא [התנגדות לחטא עד מותו של ה"עצמי" שלך]. ושכחתם את התוכחה המדברת אליכם כאל בנים:

בני, אל תמאס ביסורי יהוה,
ואל תתייאש כשהוא מוכיח אותך;
כי את אשר יאהב יהוה יוכיח, ויצליף בכל בן שהוא מקבל. (מתוך משלי 3:11-12)

אם תעמדו בייסורים, אל שדי נוהג בכם כבבנים; שכן איזה בן יש שאביו אינו מייסר? אך אם אתם ללא ייסורים, שבהם כולם נעשו שותפים, אז אתם ממזרים ולא בנים. יתרה מזאת, היו לנו אבות בשר ודם שייסרו אותנו, וכיבדנו אותם. האם לא נכנע ביתר שאת לאבי הרוחות ונחיה? (האיגרת אל העברים 12:1-9)

האם אתה חושב שאינני יכול לספק לך? עליך לחשוב כך, שהרי אתה ממשיך לבקש את אלוהי הדברים הפחותים. אני מדבר אליך כאל מבוגר, אף שביקשתי ממך להיות כילד באמונתך (מתי 18:3). ובכל זאת, הייסורים על חטאיך והתוכחה על התנגדותך יהיו בהתאם לגילך. מכות קלות למבוגר לא יספיקו.

שמעת את אזהרותיי הרבות; אפי בער. אהובי, אל תמאס בייסוריי. אל תתייאש! אף שזה יכאב, אני איתך במהלך תיקונך. אל תתפלל נגד זה; מקלי כבר הונף.

לא תימלט מהזדמנות זו לצמיחה. אולי עכשיו תציית ותשוב בתשובה אמיתית. אני יודע את מחשבותיך. אני יודע את האמת עליך.

אם בשריותך שלך השתלטה על יכולתך לראות בבהירות, בקש עזרה; בני פתח את הדרך. כל מה שמעכב אותך טופל במותו ובתחייתו. אתה יכול להשתתף באופן פעיל בזמן הייסורים הזה; או להיאבק נגדם. אך כך או כך, הדרך תיושר.

השלך מעליך כל מה שחוסם את צמיחתך ואת החטא הכורך אותך בקלות. זכור... מחולל ומשלים. הגיע הזמן להתנגד לכל חטא, אף עד שפיכות דמך שלך, אף עד מותו של ה"עצמי" שלך. (האיגרת אל העברים 12:1, 2, 4) זהו ההבדל בין בנים אמיתיים לממזרים.