זאת אני יודע

מתי אתה באמת יכול להיות "חופשי"? זה מורכב, ועדיין כה פשוט. זהו רק עניין של הכרת ה"עצמי". החופש יכול לבוא רק מההכרה שהאני קיים כחלק מטבעך הבשרי, ושטבע זה הוא רשע מוחלט.

חבר את המודעות הזאת עם השתלת רוח יהוה במצפון, ובכך רעיון החופש הופך להכרה, אך עדיין לא למימוש. שאול מדבר על "בשר מול רוח" וחושף, בחלקו, את התשובה המפורטת כאן. כן, התשובה טמונה במחשבה הפשוטה הזאת: "אלה אשר בבשר אינם יכולים למצוא חן בעיני אל שדי. אך אתם אינכם בבשר כי אם ברוח, אם אמנם רוח האביר שוכנת בכם." (האיגרת אל הרומים 8:8-9)

כעת אני מבין שכל מה שקשור ב"עצמי" שלי (הטבע הבשרי) חייב לקטון כדי שאהיה כל מה שהוא חפץ בי. עליי לקטון! (יוחנן 3:30) זהו ללא ספק מרכיב מפתח בדפוס החופש, וחייב לשנות כל מחשבה פנימית; אך זהו אינו הדפוס כולו.

הצעד הבא נובע מציות לצעד הראשון; ההכרה ש"מעולם, בכוחות עצמי, לא אהיה טוב!" מתוך הכרה מתמדת בחלק הזה של הדפוס, נולדת מציאות חדשה בתודעה, והיא תישמע בערך כך:

"אבי, אני מוכן לשינוי, מעבר מוחלט מהבשרי אל הרוחני בכל תחומי חיי המחשבה. אני מאמין שמה שמזכה אותי מלכתחילה הוא נוכחות רוחך בי. ואז כשתשנה אותי ותשחרר אותי, ההכרה המתמדת בכך תעורר בי את ההודאה הזאת: 'מעולם לא הייתי יכול לעשות זאת, ולעולם לא הייתי חפץ בטוב ובטוהר הזה בלעדיך.'"

זה כל כך — מושלם!