בית זמני

״שמע תפילתי, יהוה, והאזן לשוועתי; אל תחרש לדמעתי; כי גר אנכי עמך, תושב, כמו כל אבותיי.״ (תהלים 39:12)

רוץ. רוץ. רוץ.
מצא בית.
ארמונות מחכים,
משפחה מחכה,
מנוחה לפנים,
מנוחה נצחית.

לא נועדתי להישאר כאן.
תושב, מוזר, שונה;
אני לא שייך לכאן.
עובר דרך,
פונה אל הנצח,
צללים בזמני.
שלום תמיד בפנים,
לעולם לא נמצא בחוץ.
להביט החוצה זר.
תמיד פונה ליעד אחד,
נוסע,
עצירות רבות בדרך.

מדריך טיולים,
יודע שאחרים יעקבו.
נשים וילדים עוקבים.
מוצא נתיבים,
נווט,
אחרים עוקבים,
החלטות נעשות,
לא רק בשבילי.
דרכים צרות,
מזג אוויר סוער,
התמדה וסבלנות,
כיוונים מועטים לעיתים,
ה־GPS שלי, קול דממה דקה,
״לך לכאן, לך לשם,״
מדריך בלתי נראה, נע כרוח.
מבשר,
נתיבים ישרים לפני.

הולך אחר,
מובל,
בעל תוכניות,
אך, נכנע למדריך
ברגע ההודעה.
לב נצחי,
גוף זמני,
עייף, אך מסוגל.
ניזון ממזון,
מעדני הרוח,
המשך הלאה. המשך הלאה!
בלתי נראה, אך ידוע,
קו סיום לפני.
נע קדימה,
נצחי…