7000

״אך השיב לו האביר: ׳השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא כרעו ברך לבעל (האדון; האני).׳״ (האיגרת אל הרומים 11:4)

הו ילדי, מה חשבת שהתכוונתי כשאמרתי, ״השארתי לי״? האם זה אומר שיש לי באמת שבעת אלפים שעושים את רצוני בשלמות, או שיש שבעת אלפים שאני משלים? כן, אני מכיר אותך. יש הבדל גדול בין שידי עושה זאת ובין שזה נעשה בידי אדם.

זכור שאמרתי שזה היה, ״לא בחיל ולא בכוח״ של בעל השכל הבשרי, מה שהיה אמור לתת לך תובנה על תוכניותיי שנקבעו מראש. אבל, זה ״ברוחי!״ (זכריה 4:6)

רבים מילדיי נלחמים בי על הדפוס הזה, על העיקרון הזה. זוהי בהחלט מלחמה אבודה. כמה הם משתוקקים להאמין שהחלטותיהם שלהם יובילו אותם לשלמות. האם לא אמרתי לך, ״אין צדיק?״ (תהלים 53:3)

תן לי את אוזניך (הבנתך) ואת עיניך (תפיסותיך) ילדי. דפוסי, דפוס נצחי, הוא כזה שחושף את ריבונותי. עד מתי תתחרה בתהילתי? עד מתי תבטח במרכבותיך (הרעיונות האישיים וההסתמכות העצמית) ובסוסיך (הכוח האישי)? האם לא אמרתי לך, ״המלחמה ליהוה?״ (שמואל א 17:47)

תפקידך, ילדי, הוא למסור לי את הקרבות. זהה את הבעיה ומסור אותה לי; ואז השאר אותה איתי! כן ילדי; זה נשמע כה קל. ובכל זאת, אתה נלחם בי על כך בכל פנייה.

הקרב האמיתי שאני רוצה שתלחם הוא זה הנטוש פנימה. בחירתך היא ללכת אחר בשרך או אחר רוחי (האיגרת אל הרומים 8:9). הכוח שנתתי לך הוא הכוח לעקור את כל מה שאינו ממני ולמסור אותו.

אני אביך; אני אגן עליך. אני מסיר אומות (מבני מחשבה) למען ילדיי. אני עוקר ומשמיד את כל מה שמכביד עליך. כל שאני מבקש הוא שלא תנסה לגנוב את תהילתי. ממילא לא אתן לך, וכל מה שזה יגרום הוא הצורך שאייסר אותך.

הדפוסים האלה הם שלי! עכשיו, לך והיכנע ומצא את הדרך אל החיים שהכנתי לך. מה יש לך שלא קיבלת ממני ממילא? היכנע; אני מחכה.