מה אתה עושה?

מציאות, מציאות אמיתית, קיימת רק היכן שאין התערבות אנושית. היא קיימת בינך לבין בוראך בכבשן אש הצורף (משפט על כל מחשבה שאתה חושב). כל מה שבתוכך נחשף ומונח עירום. הוא נכנס בכוח, מאיר כל סדק בליבך (שכלך). כל פעולה, כל מילה, כל מעשה, וכל ״המניעים הסודיים״ שלך נחשפים. לא יהיה המתנה. אתה עומד פנים אל פנים מולו עכשיו!

רגשותיך: עירומים, נכלמים, מלאי חרטה, בודדים וחשופים. אתה תוהה מה נותר. אתה יודע, עמוק בפנים, שאין דרך חזרה. כשהוא חושף אותך, הוא מודיע לאחרים. במישרין או בעקיפין, אחרים יודעים. אין עוד להסתיר את מי שאתה באמת.

בשלב הזה, לא משנה אם אחרים יודעים. אתה רואה זאת! כל מה שהוסר לא היה ממנו; וכל כך הרבה הוסר, כל כך מעט נראה שנותר. באמת, מה שנותר הוא טהור וקדוש; מה שנותר הוא ״אתה האמיתי.״ אינך יכול לברוח מזה! חשוף לגמרי, רק מה שהוא ממנו נשאר.

בילית את כל השנים האלה בבריחה והסתתרות, וברגע אחד השקרים נחשפים. החולשה, המרד, חוסר הביטחון והפחד, כולם מוצגים. כל אחד יכול לראות במה האמנת בעבר, כי מי שהפכת אליו היה התוצאה. עכשיו, ראה מה נותר; לא הרבה. מה שהוסר מוצג עכשיו לעיני כול בזכות מה שנותר ביצור החדש שנשאר מאחור.

זה בגלל ״המשיח בתוככם״ שיש לך תקווה (האיגרת אל הקולוסים 1:27). אתה זקוק לזה; זה כל מה שיש לך. אתה נאחז בהבטחות שטרם התגשמו. זה כואב; זוהי הכרה אכזרית בכמה הוא נאלץ להסיר. ״פשוט תפסיק להתקיים,״ הוא הרגש החדש שאתה כה תדיר חש כלפי חייך שלך.

אתה תוהה אם סבלך משמח אחרים. קול מדבר. ״אני אשיב. אני אתקן. זה היה לטובה. אל תוותר. חלום שוב.״ אתה בוכה. זה מה שאתה עושה. אתה בוכה ומקווה, ומחזיק מעמד.

ראו שלא תסרבו לשומע לו המדבר. כי אם הם לא נמלטו כשסרבו לשומע לו המדבר בארץ, על אחת כמה וכמה לא נימלט אנחנו אם נסור מפני המדבר מן השמיים, אשר קולו הרעיש אז את הארץ; אך עכשיו הבטיח לאמור, ״עוד פעם אחת אני מרעיש לא רק את הארץ, כי אם גם את השמיים.״ ומה שנאמר ״עוד פעם אחת״ מורה על הסרת הדברים המתמוטטים, כדברים שנעשו, למען יישארו הדברים שאינם מתמוטטים. לכן, מכיוון שאנו מקבלים מלכות שאינה מתמוטטת, הבה נחזיק בחסד, שבו נוכל לעבוד את יהוה כרצוי ביראה ובפחד ובאימת שדי. כי האביר שלנו הוא אש אוכלה. (האיגרת אל העברים 12:25-29)