תפילת תהלים 139

״אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה.״ (פס׳ 5) הו כמה אני אוהב את המחשבה הזאת, כמו המחשבה על תינוק עטוף בשמיכות. אבי המגן, זרועותיך החזקות נושאות אותי ומגנות עלי. אתה תמיד כאן להנחות, תמיד צופה עלי. אני זקוק לכך אבא, למגע בליבת נפשי שמביא חום ונחמה.

יש לי תמונות אלה בראשי; תמונות שנוצרו באמונה. אני אוהב שימי ספורים (איוב 14:5) ואף לא אחד מהם לא יוחמץ. שום דבר לא יקרה לי שלא נגזר על ידך. שום דבר לא ייכנס שלא הותר.

אני זקוק לדעת את הדברים האלה. אני זקוק להרגיש, לתפוס במודע, את אהבתך. יש לי געגוע זה בליבי, תשוקה זו שבוערת בתוכי, תשוקה להרגיש את אהבתך. אני משתוקק ששכלי יעוטף באהבתך, כך שכל מחשבותיי יחדרו על ידך.

האם עלי לעבוד כדי להרגיש זאת, אבא? האם אני עובד קשה מדי? אני יודע רק את מה שהשגתי עד לרגע זה ממש. כל דבר חדש חייב לבוא ממך.

אנא הבא משהו חדש אבא, עוד אהבה והבנה עמוקה יותר. אני רוצה להרגיש את מחשבותיך כלפיי, מחשבות ספורות כגרגירי החול (פס׳ 18). אני רוצה להרגיש את כולן.

אני זקוק לדעת מה אני. קח את המילים מהדף הזה והנח אותן בתוכי. למד אותי כיצד לקבל את אהבתך. הסר כל מה שמונע ממני את המידה המלאה.

בוא ישוע; הענק לי את החלום החדש הזה, החלום להכיר אותך באופן מלא. אני בא באמונה ומבקש דבר חדש, דבר טרי: נחמה חדשה, אהבה חדשה ומחשבות חדשות שמביאות את אמיתך לבהירות.