אינני יכול; לא ארצה; עליי!

"המוצא את חייו יאבדם, והמאבד את חייו למעני ימצאם." (מתי 10:39) כיצד אמות ובכל זאת אקווה, אבי? כיצד אתן לך הכול: אמונה, משפחה, חופש, קריירה? האם עליי לתת לך את אשתי, אבי? האם עדיין אוכל לחיות את חיי השפע שהבטחת אם היא תשכב לבדה או תהפוך לשל אחר?

ומה עם ילדיי, אבי? האם עליי להאמין שהם יוכלו לחיות ללא נוכחותי היומיומית, כאילו הם ללא אב, ועדיין לשמוח? או, האם אוכל עדיין לבטוח בך אם יאמצו אותם זר או זאב, מחוץ לטווח זרועי?

אני זועק אליך אבי, מהמקומות העמוקים ביותר, בעודי מתנגד לאיבוד חיי. אני מתחנן לתנועת ידך. אינני יודע כיצד לאבד את חיי. אינני יכול; לא ארצה; אני… אני אוהב אותם. אני אוהב אותם באהבתך, אהבה שלעולם אינה נכשלת. הם עקבות הטוב שלי עלי אדמות. כיצד אוכל לשחרר אותם? כיצד אאבד את חיי? כיצד אמצא את חיי? אינני יודע כיצד. אינני יכול; לא ארצה!

האם אתה שומע את עומק ייאושי בעודי זועק? הוא יכול להרוס ערים. כל מהותי זועקת. אינני יכול; לא ארצה; אני… עליי!

זהו מקום שומם. אני לכוד בין המוות הנחוץ לבין החיים שהבטחת. אני לכוד באמצע. "תפוס את הלא־נודע," אומרת נפשי. "שחרר, ואז תפוס." בשרי אוחז חזק בשני הצדדים. זה מרגיש כמו מותו של הדבר האחד שאיני יכול לשאת. אינני יכול; לא ארצה; אני… עליי! זהו מותי.

כשאני ניצב מול זה עכשיו, בכל מקרה אני מת. אם אכנע לבשר, אמות. אם אכנע לרוח, אמות. אבי, מה יישאר ממני? האם אמצא את חיי? האיש שהייתי איננו עוד.

מצאת שוב את ילדך הקטן, אבא. אבא, אני מתחנן לעזרתך. עזור, אבא. אל שדי הוא מחסה [שלי] ועוז, עזרה זמינה בכל עת צרה. (תהלים 46:1)

הערה לקוראינו: בעת כתיבת שורות אלה, מייקל היה בכלא. בעת פרסום זה הוא עדיין נתון במעצר. התפללו עבורו.