פרספקטיבה

יקירי הקטן, הרשה לי לשתף אותך במשהו, משהו שירים אותך ויישא אותך? אני תמיד שומע אותך. אפילו כשאני אומר, "לא," אני שומע אותך. כן, יש לי שליטה מלאה.

כשאתה רואה ראש הר מהעמק שלמטה, אני שומע את תפילתך האהובה. "החזר אותי לראש ההר!" תשובתי לעיתים קרובות, "לא," ילדי. מדוע? איזה הורה מייסר ילד, רק כדי אז מיד להחזירו למקום טוב יותר משהיה קודם? ילדים מפונקים היו התוצר של פעולות כאלה.

האם איוב הגיע לו מה שקיבל? כן, איוב הגיע לו לראות את שגיאת דרכו ולשוב בתשובה (איוב 42:6). אני אינני טועה. אני מאפשר ניסיונות; הם משרתים מטרה גדולה. ניסיונות מייסרים כדי להפיק התמדה ובגרות. (קרא יעקב 1:2-8)

הנה כיצד אשא אותך. המילים שאני אומר לך חושפות תבניות שאמורות לתת לך פרספקטיבה חדשה. תבניות אלה הן מדריך לחפש ולדעת את דרכיי. כשם שתבניותיי מעוצבות להיות ניתנות לזיהוי ולידיעה על ידי ילדיי (מתי 13:11), זיהוין הוא הזדמנות לבוא אליי באומץ (האיגרת אל העברים 4:15-16).

הקשב עכשיו; השקט את שכלך. האם עליי להסיר את ההר כאשר תוכל לטפס אותו? אם אקח אותך לפסגה, בפסגה תעמוד. באופן דומה, אם תטפס לפסגה, בפסגה תעמוד. אך איזו תועלת לאמונתך תהיה אם זה נעשה בעבורך ללא מאמצך, "בדעתכם כי בחינת אמונתכם מפיקה סבלנות, והסבלנות תעשה מלאכתה השלמה, למען תהיו שלמים ותמימים, ולא תחסר דבר." (יעקב 1:3-4)

זוהי פרספקטיבה חדשה. זהו יום חדש עם משיחה רעננה לבהירות, בהירות הבאה עם חוכמה ובינה. (יעקב 1:5)

הנה ילדי האהוב, אנו הולכים לפסגה. זה בלתי נמנע. נעמוד יחד ברגע שזה יושג. אזין אותך. אעזור לך. אהיה מדריכך. לא שערה אחת תאבד. לא עצם אחת תישבר. טפס ילדי, אל הגבהים הגדולים ביותר. אני מחכה לך.