השגחה על־טבעית

הו אבא, נדיבות הן דרכיך. כמה אינטימית היא מגעך. כמה מעוררות מחשבה הן תבניותיך. הראית לנו משהו, משהו גדול, מושג משנה חיים.

הרשה לי לשתף אותך, הקורא, במה שעשה? הרשה לי להציג שאלה כדי לאפשר לך לחוות את התגלות התעלומה הזו?

כיצד גורמים לאדם חסר ביטחון, שחש דחייה כל חייו, לשחרר את חוסר ביטחונו? עדיין לא; יש עוד. איש זה בילה את כל חייו בסיפוק צרכיו שלו ובהגנה על עצמו בכל פעם שלא אושר או חש דחוי על ידי אחרים.

הבה נציג שוב את השאלה במילים אחרות. כיצד הופכים אדם, אחד שלא יכול היה לקבל דחייה או אי-הסכמה באופן חיובי, לאיש בטוח ומלא ביטחון?

התשובה: כולאים אותו בכלא וגורמים כמעט לכל מי שהוא מכיר להאשים אותו במעשים רעים. ואז גורמים לכך שלא יוכל להגיב להאשמות. כן, בדיוק, אין טלפון ואין ביקורים אישיים, אין שום קשר בכלל. חונקים כל יכולת שלו להגן על עצמו. פשוט מאפשרים לו לשמוע את ההאשמות ללא הזדמנות להשיב. עומדים בצד וצופים בו בייסורים מלאים במשך חודשים.

ואז, בבת אחת, הוא חווה מחדש את כאב ילדותו וזיכרונות של לעולם לא להיות טוב מספיק. לאחר מכן יש תחייה, כמעט כמו לידה; הוא נמתח, מתעוות, נדחף ונלחץ; זהו מחזה עקוב מדם. בדיוק כמו המאמץ על פני תינוק שזה עתה נולד; זה נראה כואב מאוד.

אם היית יכול לראות את כאבו היית יודע את האמת, אך הכאב פרטי; איש לא יראה אותו.

עם חלוף הזמן אתה רואה שלווה משתקעת, משהו חדש שמעולם לא היה קיים קודם. מקום שלווה זה יכול היה לקרות רק בגלל הכאב הכפוי, הכאב הכפוי המכוון של יהוה. אתה רואה בריאה חדשה מתפתחת. התגלות נכנסת פנימה. אם הוא היה יכול להגיע אליך, היית שומע את הקרוע אומר, "עשיתי כמיטב יכולתי. התכוונתי לטוב. עשיתי טעויות. זה כל מה שאני יכול להציע כרגע."

אך המאשימים לא סיימו. עוד עלבונות, עוד האשמות. והתערבות על־טבעית לא תאפשר לו את ההזדמנות להגן על עצמו. רק מה שמאשים אותו מותר.

עדיין בתעלת לידה רוחנית, זה שיום אחד יאמינו בו, לעת עתה יכול רק להיכנע ללחץ, הלחץ נגד כל מה שזועק לשימור ה"עצמי."

ואז, התגלות חדשה; "רק מה שאבא חושב עליי חשוב; לא אקנה עוד אהבה. זה כה אמיתי לי עכשיו. אני יודע שאני עדיין צעיר, אך סוף סוף אני מבין את אהבתו. אני מרגיש חדש, רענן, ומקובל. משום שהוא אומר כן, אני ראוי."

כך עכשיו אתה יכול לזהות את התבנית הנדיבה הזו של יהוה. כלוא בכלא, הוא משחרר איש. עדיין בכלא אך חופשי.

ואני משתף אתך, הקורא, את דמעותיי, דמעות ברגע זה ממש בעודי כותב. אני כותב לך בעודי צועק בנפשי. "רק אתה יהוה; רק אתה יכולת לעשות זאת. רק אתה אכפת לך מספיק לעשות זאת. רק אתה אכפת לך מספיק כדי לפגוע בי כדי שתוכל לרפא אותי. רק אתה; רק אתה! אתה עשית זאת; אתה עשית זאת! אני רואה אותך חדש!

באהבה, שברת אותי; ואז באה ריפוי על־טבעי. חיים שלמים של כאב עוזבים. ישוע, אני אוהב אותך על מה שעשית. דמך השפוך פועל; הוא באמת מטהר. הכאב עוזב והאהבה היא גמולו."