האם באמת אכפת לנו?

אבינו, דרכיך נעלות בהרבה משלנו; נבטח בך, גם כאשר כוחך מפחיד אותנו. לא נשים את מבטחנו באחר. אף לא נדאג לגבי האופן שבו תושיע אותנו. כל מה שאנו זקוקים לו הוא לשמוע את קולך אומר, "אני שדי; התהלך לפניי והיה תמים." (בראשית 17:1) דבר ונלך אחריך.

לימדת אותנו דברים רבים, אבא, ואלה הם הדברים העולים בדעתנו, אלה החודרים את תודעתנו: 1. לא תסבול את ילדיך חיים בפחד מפני אדם; 2. פחד מפני אדם הוא חטא בעיניך. הוא אומר, "אינני בוטח בך, אבי;" 3. לאורך דברך אתה מלמד את ילדיך שלעולם לא יהיו נדהמים, מורשעים, מבוישים, או מושפלים; 4. אתה מטמיע בנו שבושה והרשעה מחוללות הרס בשכל ילדיך כי ילדיך ממרים. אף שאהבתך יכולה לשקם הכל, חוסר אמונה רק תומך בבושה הפנימית; 5. איננו זקוקים להגן על עצמנו והקרב היחיד שחשוב הוא הקרב להאמין לך; 6. אתה מפגין את אהבתך הבוערת וקנאתך לילדיך; 7. אתה מזכיר לנו את מות בנך וכיצד שפיכת דמו מביאה את מלוא כוחך אל חיינו. החיים הם בדמו הנשפך; 8. אתה מצווה עלינו לעבוד ולהלל במה שנראה כשעותינו האפלות ביותר, ושבציות לכך תגרום לשמש לזרוח שוב. שמחה ושגשוג יבואו.

אז אבינו, לא אכפת לנו מה אחרים עשויים לומר. נעשה באורח קיצוני כפי שאתה אומר. אם על אדם להתיישר עמנו במאמצינו, אתה תראה לנו. אחרת, אנו מכורים לך בלבד.

עלינו לראות את דברך מתגשם עבורנו. אנו זקוקים לך שתסיר מאיתנו לעד כל פחד מפני אדם, וכל פחד לא רציונלי שעשוי להיות לנו כלפיך, ותחליפו ביראת כבוד והתמכרות מהפנטת אליך. כן יהי!