בבת עינו של מי

ויאמר יהוה אל שמואל, "אל תביט אל מראהו ואל גובה קומתו, כי מאסתיו. כי לא כאשר יראה האדם, יראה יהוה; כי האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב [מרכז השכל]." (שמואל א 16:7)

שאול לימד שעלינו לשבות כל מחשבה ולהביא אותה בשבי לציית למשיח (השנייה אל הקורינתים 10:5). הוא חשף את הרמז המשיחי בדברי הנביא הגדול. הוא אומר, "אתם שופטים למראה עיניים;" (פס׳ 7) אתם מביטים בחיצוניות, בגשמי, אך זה השכל שבאמת חשוב (פס׳ 5). כן, השכל, והמצווה לשבות כל מחשבה, תואם באופן נפלא את ההבנה העברית של הנביא לגבי הלב, מרכז השכל. האדם יראה לעיניים, ויהוה יראה ללבב!

יהוה מחפש את שכל המשיח שבך. הו כן, אהובי, [דרכיו] גבוהות מדרכיך ו[מחשבותיו] גבוהות ממחשבותיך. (ישעיהו 55:9)

המלך דוד היה איש כלבב יהוה; "בבת עינו" (תהלים 17:8). מי היה דוד? רוצח, נואף!

אל יהיה ספק; ישנם "דוד"ים רבים בקהילה היום, האבודים בעוונם, ועם זאת מסורים בטירוף לענייני האב. הקהילה עצמה הייתה מגדירה את ה"דוד"ים המודרניים הללו כחוטאים, אשמים, טמאים, ואף לא ראויים לישועה. והם היו מאשימים את אותם חוטאים בליבם, ובה בעת שרים תהילות ל"אדון" בטקסים השבועיים, במילים מתוך אותם תהלים עצמם שכתב דוד, הרוצח והנואף.

האמת על אומץ ליבו וייחוסו של דוד מוטפת, ומכך כמובן מגיעים אל המשיח. אך ההטפה מתחילה בלהט, וכך גם הגינוי של אותם דוד המודרניים. וכל זה מוגן תחת מטריית הצדקנות שהם הכריזו על עצמם.

הניתוק הזה אינו נובע מכך שעבר כה הרבה זמן מאז שהמלך דוד הלך על הארץ, כאילו הזמן היה מרפא את מבני האני. הזמן אינו משנה את לב האדם. כולם חטאו וחסרים כבוד אל שדי. (הרומים 3:23)

הניתוק הזה נובע מההכחשה שסוג ה"קהילה" או תרגול ה"נצרות" שהם מטיפים אינו תואם את כוונת מחשבותיהם האמיתית, את הרשעה שבלבם. חוסר סליחה וגינוי הם ההוכחה הגלויה.

אנו אוהבים להכיר בגדולת המשיח כאשר הוא "סולח לנו אף שאיננו יודעים מה אנו עושים (לוקס 23:34)." ואף על פי כן, נדיר מאוד לראות מאמין מודרני מוסר את נפשו למען אחר, במיוחד למען מי ש"אינו ראוי."

יהוה מחפש את אלה המבינים שאילו השתמש רק באנשים "טובים" לעשות את מלאכתו עלי אדמות, לא היה נותר איש להשתמש בו. הפסק לשפוט בטעות את אחיך החי למראה עיניים, בעודך בה בעת מפאר את גיבורי האמונה המתים שהיו בדיוק כמוהו. זוהי, אכן, בדיקת מציאות לכולנו!