אדם או אתה?

אדם: מדוע שמישהו יאשים אותי בתאוות החטא שבלבו שלו?

חוה: טוב אדם, אתה יודע שאתה האיש הראשון שחטא.

אדם: תודה רבה, יקירתי. הרי הייתה לי עזרה, אם את זוכרת. אני רציני בכל זאת; אינני אוהב כלל את הרעיון להיות מואשם בחטאו של אחר. זה פשוט אבסורדי, בלתי נסבל ממש.

חוה: טוב, אני בטוחה שיום אחד אנשים ייצרו לעצמם דוקטרינות ויציגו את האמונות שהמציאו בליבם כאילו הן אכן באו מאבינו.

אדם: כלומר אנשים אכן יאמינו בדוקטרינה שיהוה יטיל עליי את האחריות על פשעם שלהם?

חוה: זה בוודאי יקרה.

אדם: יהוה סלח לי, ואף שהעונש על מרדי היה חמור, סליחתו הפכה אותי לבריאה חדשה. אבא אומר שלכל בני האדם יש את אותה הזדמנות לשוב ולהיות חדשים לגמרי.

חוה: אם כן, נראה שגם חטאם של שינוי דברי אבא ייסלח?

אדם: כן יקירתי, אבל זה עדיין מטריד אותי. אם הם נעשים בריאות חדשות, מדוע שיחטאו שוב אחרי שניתן להם חסד כזה? וגרוע מכך, מדוע שיחטאו ויאשימו אותי?

חוה: אני די בטוחה ששניהם יקרו. נראה שלבני האדם יש נטייה לעשות בדיוק זאת.

אדם: טוב, הנה זה!

חוה: הנה מה, אדם?

אדם: כל בני האדם יהיו בדיוק כמוני, לגמרי לבדם; הם לא יזדקקו לעזרתי כדי לחטוא. פשוט קרה שהייתי הראשון.

חוה: בבקשה הרחב, אדם.

אדם: חטא פעם אחת, בסדר, האשימו אותי! אבל, חטא שוב אחרי שחודשת, אז מי אשם?

חוה: אה, אני מבינה. עכשיו בואו נתפלל שגם הם יראו זאת.

לכן איש איש ממנו ייתן דין וחשבון על עצמו לפני אל שדי. (הרומים 14:12)