יום 347

המחיר וחסדו

מסר זה תורגם אוטומטית ועלול להכיל טעויות.

תשע עשרה הרהורים כולל זה; זהו המספר שנותר. אפילו לא ידענו שגוף העבודה הזה יסתיים בשלוש מאות שישים וחמישה, לא עד לאחרונה. זו הייתה השותפות הנעלה ביותר בין שלושתנו, האסיר (מייקל), אני (ג'פרי), ורוח הקודש (רוח).

ובעוד אנו דוהרים לקראת ההשלמה, נחשף עוד דפוס על־טבעי. זהו הריקוד המוכר בין מחיר התלמידות לחסדו, המסתיר מאיתנו דבר מה זמן מספיק כדי שלא נסוג. למה כוונתנו?

לפני עשר שנים (2004) יהוה קרא לי (ג'פרי) לכתוב ספר, ״The Heart of David". ניגשתי למשימה מיד מתוך ציות, אך לו ידעתי מראש מה יכלול המסע של שמונה עשר החודשים, הייתי ״מסרב בנימוס״.

לפני שנה (סוף 2013), יהוה שוב דיבר אליי בבירור ואמר לי לאסוף ולערוך את ההרהורים הללו יחד עם אחי; ושוב נעניתי בשמחה. אך אילו יכולתי לחזות את הזמן והמאמץ הכרוכים בכך, הייתי בורח כמו יונה!

אתה מבין, חסדו כיסה את מה שלא הייתי צריך לדעת זמן מספיק כדי לאפשר לי לצעוד פנימה כה עמוק עד שלא הייתה דרך חזרה. אך, כמה טוב הוא. פרי תשלום המחיר היה יותר ממה שיכולנו לבקש, לחשוב, או לדמיין (האיגרת אל האפסים 3:20).

אך אל תטעה, אהובי; תשלם את מחיר התלמידות; תמיד יש מחיר לציות רדיקלי מבוסס אמונה. כן, בוא בדיוק כפי שאתה; אך, אם ברצונך ללכת אחריו, היכון לאבד את כל מה שאתה לאחר שתבוא. הרם את יתד העינויים שלך, הכחש את בשרך ולך אחרי ישוע. הרוח היא הנותנת חיים; הבשר לא מועיל מאומה. (יוחנן 6:63)

תאר לעצמך שאתה יודע כבר מתחילת דרך אמונתך שהדבר יעלה לך בחייך כדי להיות כמוהו, ולמרות ידיעה זו אתה עדיין רץ אליו. זה בדיוק מה שחווה כיפא כאשר זעק: ״אדוני, אל מי נלך?״ (יוחנן 6:68)

ועכשיו, כשעונה זו מתקרבת להשלמתה, יהוה שוב נאמן להכווין את צעדינו (משלי 16:9). העבודה הבאה תהיה לחשוף את הדר בית דינו של המלכות. תהיה זו עונה של פסגות חדשות ואתגרים חדשים, והיקר מכול, פיתויים חדשים לוותר. ובכל זאת, חסדו מספיק כדי להסתיר, מדמיוננו, את המחיר הסופי של הציות. זאת הוא יעשה בדיוק זמן מספיק כדי למשוך אותנו קרוב, ואז גם אנו נקרא: ״אדוני, אל מי נלך?״

״אם מישהו בא אליי ואינו שונא את אביו ואת אמו, את אשתו ואת ילדיו, את אחיו ואת אחיותיו, ואף את חייו שלו, אינו יכול להיות תלמידי. וכל מי שאינו נושא את יתדו והולך אחריי אינו יכול להיות תלמידי. כי מי מכם המתכנן לבנות מגדל אינו יושב תחילה וסופר את העלות, כדי לראות אם יש לו די כדי להשלים? כך גם, כל מי מכם שאינו נוטש את כל אשר לו, אינו יכול להיות תלמידי.״ (לוקס 14:26-28, 33)

זהו בחסדו שלעיתים הוא מסתיר את מחיר התלמידות. טוב תעשה אם תכיר בכך כאשר הוא עושה זאת, ותודה לו. הדבר מביא לו כבוד. חוץ מזה, אל מי עוד תלך?

© סדרת הרהורים Suffer Well