הכול משתנה

והנה כשיצא לדרך, בא אחד רץ, כרע לפניו ושאל אותו: ”מורה טוב, מה עליי לעשות כדי לרשת חיי עולם?“ ויאמר לו ישוע: ”מדוע אתה קורא לי טוב? אין טוב מלבד אחד - האביר לבדו.“ (מרקוס 10:17-18)

אין איש טוב? טוב: בעברית - ”טוב“, המשתמע ”יופי“, וביוונית: אג-אתוס, המשתמע טוּב מהותי. שני אלה מתארים את מה שמקורו ביהוה ומועצם על ידו בחייך, באמצעות אמונה. ישוע מודה שגם הוא עצמו אינו טוב מטבעו, אלא שכל טוּב מקורו באב. עד שתתמודד עם האמת הזו כמציאות, כל יסוד קיומך הרוחני יהיה פגום ולא שלם.

מה קורה למצפונך כששומע אמירות כגון: ”ישוע היה צריך ללמוד להיות צדיק, והוא היה מסוגל לחלוטין להיכשל“? כי אין לנו כהן גדול שאינו יכול להזדהות עם חולשותינו, אלא יש לנו מי שהתנסה בכל דבר כמונו - אך לא חטא. (העברים 4:15)

או מה בנוגע ל: ”זה היה רצונו של יהוה שהמשיח לא יושלם עד לרגע שנשם את נשימתו האחרונה“? כי היה זה הולם עבורו [יהוה], שלמענו הכול ועל ידו הכול, בהביאו בנים רבים אל התפארת, לשלֵם את שר ישועתם על ידי ייסורים. משום שהוא עצמו סבל כשנוסה, הוא מסוגל לעזור לאלה המנוסים. (העברים 2:10, 18)

הוא נוסה; הוא סבל; הוא היה מסוגל לחטוא; והוא לא הושלם עד שהחזיק מעמד עד הסוף. אם משנתך היא הנוסח המקובל, יהיה עליך לשקול מחדש ברצינות רבה למה מתכוונת אמונת ”אלוהים בבשר“ שלך.

אם ישוע היה מסוגל לגשת אל כל־ידיעתו, כל־נוכחותו וכל־יכולתו כאדם, כיצד אם כן יכול היה להיות דוגמה עבורנו? אם לא היה אפשרי שיחטא, כמה מרשים הוא שלא חטא? שוב! אם לא היה אפשרי לו לחטוא, מה חשיבות הדבר שלא חטא!

מה שהופך את חייו למיוחדים במיוחד הוא שהשיל את ”דמות האביר“ שלו והפך להיות כאדם. ואז, כאדם שנוסה בכל דרך לחטוא, השיג שלמות בכך שהשיל את ”עצמו“ פעם נוספת ושב להיות כאביר. שיהיה בכם המחשבה שהייתה גם במשיח ישוע, אשר בהיותו בצורת האביר, לא ראה בכך גזל להיות שווה לאל שדי, אלא עשה עצמו חסר שם, לובש דמות עבד, ובא בדמות בני אדם [ומוותר על דמות האביר שלו]. ובהיראותו במראה כאדם, השפיל עצמו והיה משמיע לקול עד מוות, אף מוות הכלוב. (הפיליפים 2:5-8)

וכך אנו באים להבין שזה שאנו קוראים לו המושיע מעולם לא הכריז שטובתו שלו תהיה קול הקריאה למי שילכו אחריו. הוא עמד בכל מבחן ולמד ציות עד מוות, ואף פעם לא התפאר בעצמו. תמיד זו הייתה רק צדקת האב שבו, וזו יכולה אז לעבור דרכו אל אחרים שיישאו את צלב הייסורים שלהם (לוקס 9:23). הוא מעולם לא ביקש להתפאר, אלא תמיד טען שכל תפארת בו שייכת לאב.

לכל זה יש קשר ישיר להליכתך כתלמיד המשיח. גם אתה הולך בטוּב האב; ותמיד תן את כל התפארת לו, פן יחשוף אותך כלא-טוב (כן, אנו יודעים שזו לא מילה אך אתה מבין את הכוונה) שאתה.