פירורים משולחן המלך

ואז באה והשתחוותה לו, לאמור, ״אדון, עזור לי!״ אך הוא [ישוע] ענה ואמר: ״אין זה טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לכלבים.״ ותאמר, ״אמת, אדון, אך גם הכלבים אוכלים מהפירורים הנופלים משולחן אדוניהם.״ (מתי 15:25-27)

זו הפרספקטיבה האידיאלית אהובי; זו אמונה המודגמת עד כדי שלמות. ההכרה שמעמדך לפני האדון, ובכן, למעשה אתה על ארבע. האישה הזו, רק באמצעות רוחו הנוגעת בה, יכולה להשתחוות בפני ישוע בהתבוננות עצמית אותנטית ולערוך הערכת ״עצמי״ כנה. בעיני עצמה, היא אינה טובה יותר מכלב, נכה רוחני, קבצן.

זה מתחיל בשכל הנואש להזדמנות לבוא אל שולחן המלך, המקום שבו מטעמים שמימיים פרושים לפניך. השתחווה לרגלי המלך, רד על ארבע, השתטח על פניך, עשה כל מה שנדרש כדי לבוא בענווה לפניו, כל דבר כדי לאכול משולחנו. עבורה, הפירורים אינם רק שאריות שוליות, אלא הזדמנותה לטעום חיים. היא שמחה לאכול את הפירורים משולחן המלך, אף מוכנה להשוות את עצמה לכלב הרואה בשאריות תענוג.

אז ענה ישוע ואמר לה, ״הו אישה, גדולה אמונתך! יהי לך כרצונך...״ (מתי 15:28) ״אכלי,״ אמר. בואי אל שולחן המטעמים השמימיים וכל בקשותייך ניתנות. התענג גם אתה על יהוה; והוא ייתן לך את משאלות לבך. (תהלים 37:4)

עבורה, זו הייתה ריפוי בתה (מחשבות חמלה ויופי). מה זה יהיה עבורך? האם אתה מוכן לבוא על ארבע? הכנעו לפני יהוה והוא ירומם אתכם. (איגרת יעקב 4:10) אז אולי הוא יזמין אותך לשבת אל שולחן המלך.

ומה בדבר בנו של יהונתן שהיה פיסח ברגליו? כאשר בא מפיבושת בן יהונתן בן שאול אל דוד, נפל על פניו והשתחווה. ויאמר דוד, ״מפיבושת?״ ויען, ״הנה עבדך!״ ויאמר לו דוד, ״אל תירא, כי עשה אעשה עמך חסד בעבור יהונתן אביך, והשבתי לך את כל שדה שאול אביך, ואתה תאכל לחם על שולחני תמיד.״ וישתחו ויאמר, ״מה עבדך כי פנית אל כלב מת כמוני?״ ...״ומפיבושת בן אדוניך יאכל לחם על שולחני תמיד.״ ...״ומפיבושת,״ אמר המלך, ״הוא יאכל על שולחני כאחד מבני המלך.״ ...כך ישב מפיבושת בירושלים, כי תמיד אכל על שולחן המלך. והוא היה פיסח בשתי רגליו. (קטעים משמואל ב 9:1-13)

תוכניתו של יהוה היא שהפיסחים ישתחוו לפניו והוא ירומם אותם לסעוד על שולחן המלך. אם גם אתה תבוא לפניו כמי שפיסח, הוא ימצא לך מקום על שולחנו כאילו היית אחד מילדיו של המלך. יהי לך כרצונך.