דברים שלא נאמרו (ארבע)

חכמה אישית (תובנה, התגלות) עבורך באופן פרטני: בחוץ בגלוי חכמה תרנה, בחוצות תתן קולה; בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר: "עד מתי פתים תאהבו פתי, ולצים לצון חמדו להם, וכסילים ישנאו דעת? תשובו לתוכחתי, הנה אביעה לכם רוחי [שכל המשיח], אודיעה דברי אתכם." (משלי 1:20-23)

הנה הצעד הבא בדפוס לקבלת התגלות ייעודך. עליך לקבל וליישם חכמה. חכמה נלמדת, נרכשת ומובחנת.

חכמה נלמדת מן הדבר עצמו. "קנה חכמה קנה בינה, אל תשכח ואל תט מאמרי פי." (משלי 4:5) יישם את הדבר מבראשית ועד ההתגלות ישירות על כל הנסיבות. חפש ללא הרף את שכלו ודרכיו של הבורא עצמו.

חכמה נרכשת באמצעות אורח חיים צייתני. "ועתה הישמרו מאד להתהלך לא ככסילים כי אם כחכמים, מוקירים את העת כי הימים רעים." (האפסים 5:15-16) שלמה הראה את אהבתו ליהוה בהתהלכו לפי ההוראות שנתן לו אביו דוד (מלכים א 3:3). ציות בטבעי מוביל אל העל־טבעי. ציות, תחילה, לעניינים היסודיים פותח את הדלת לעניינים הכבדים יותר של מטרתו, ואז לידיעה פנימית של תוכניתו עבור חייך. אותה ידיעה פנימית הופכת למצפן לכל מה שתשתדל לעשות.

הבט ביופיו של הדפוס בקורינתים הראשונה 2: 1. תחילה העניינים היסודיים: "וגם אנכי אחי, כבואי אליכם, לא באתי בגאון הדבור והחכמה בהגידי לכם את עדות האלוהים. כי לא חשבתי לדעת בתוככם דבר, זולתי את ישוע המשיח והוא הנצלב. ואהי אצלכם בחלשה וביראה וברתת רב. ודברי וקריאתי לא היו בדברי חכמת אנוש המפתים, כי אם בתוכחת הרוח והגבורה, למען לא תהיה אמונתכם תלויה בחכמת בני אדם כי אם בגבורת האלוהים." (הקורינתים הראשונה 2:1-5) 2. ואז העניינים הכבדים יותר: "אך חכמה נדבר בין השלמים, לא חכמת העולם הזה גם לא של שרי העולם הזה הכלים ואפסים. כי אם נדבר בסוד חכמת האלוהים הנסתרה, אשר האביר הועיד לכבודנו לפני היות העולם. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה, כי לו ידעוה לא צלבו את אדון הכבוד. אך ככתוב, אשר עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על לב אנוש את אשר הכין האלוהים לאוהביו" [אם תאהבו אותי, שמרו את מצוותי—יוחנן 14:15] —אלה הם הדברים שהאביר גילה לנו על ידי רוחו. כי הרוח חוקרת את הכל גם את מעמקי האלוהים." (הקורינתים הראשונה 2:6-10) 3. ולבסוף ידיעה פנימית: "כי מי מבני אדם ידע את אשר באדם, בלתי אם רוח האדם אשר בקרבו? ככה גם לא ידע איש את אשר באלוהים בלתי אם רוח האלוהים. ואנחנו לא קבלנו את רוח העולם כי אם הרוח מאת האביר, למען נדע את אשר נתן לנו האביר בחסדו. את זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם בדברים אשר תלמדם הרוח, ונבאר דברי רוח לבני רוח. הן האדם הנפשי איננו מקבל את דברי רוח האלוהים, כי הבל המה בעיניו, ולא ידעם, כי ברוח יבחנו. אבל האדם הרוחני ידין את הכל ואותו לא ידין איש. כי מי הוא זה אשר ידע את רוח יהוה ואשר יורנו? אך אנחנו הן שכל המשיח לנו!" (הקורינתים הראשונה 2:11-16)

ראשית החכמה היא זו: קנה חכמה. גם במחיר כל אשר לך, קנה בינה. (משלי 4:7) למד את דבר העליון; דחה את חכמת בני האדם; אהב את יהוה וציית למצוותיו, הבן את אשר נתן לך האביר בחסדו; ולבש את שכל המשיח. אז תוכל להבחין בקול בוראך.

חכמה מובחנת לזמנים ולסיבות ספציפיים. "ונתת לעבדך [שלמה] לב שמע לשפט את עמך, להבין בין טוב לרע, כי מי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה?" (מלכים א 3:9) חכמה ייחודית לכל אדם ולכל מצב; והבנת מניעיה היא עוד עיקרון מפתח. "וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר נתן האביר בלבו." (דברי הימים ב 9:23) קרא על הבחנתו החכמה של שלמה כשהוא מצווה לחתוך את הילד לשניים במלכים א 3:16-28. גם לך ניתנת חכמה כזו בכל נסיבה אם אתה מוכן ללמוד, לרכוש ולהבחין.

חכמה דוחה כל תשוקה אישית ומעדיפה את טובתו הגדולה יותר של הזולת. חכמה מתה על עמוד בעודה חפה מפשע לחלוטין וסולחת לאלה הרוצחים אותה. זעקת לבה של החכמה מהדהדת כה יפה במילותיו של אלפרד לורד טניסון ב"מתקפת חטיבת הפרשים הקלה," 25 באוקטובר 1854:

לא להם להשיב,
לא להם לשאול מדוע,
להם רק לעשות ולמות,
אל תוך גיא המוות
רכבו שש המאות.