מה אבינו היה אומר

בלי אמונה אי אפשר למצוא חן [אצלי]. (האיגרת אל העברים 11:6) הדאגה האמיתית היחידה שלך בחיים צריכה להיות האם אתה מוצא חן בעיניי. וכדי לעשות כן עליך לחיות באמונה. אולם, אתה מדגים שוב ושוב חוסר אמונה בכך שאתה מניח לדאגות אחרות לשלוט בסדר עדיפויותיך. אתה עושה זאת בכמה תחומים מרכזיים.

הראשון הוא דאגתך לשמור על לוח הזמנים הנוקשה שלך, במילים אחרות, התוכנית שלך לחייך. אתה קובע את לוח זמניך מראש כאילו אינני מעוניין להנחות את פרטי יומך. בכך, אינך משאיר לי מקום להוביל אותך אל הטוב והנעלה ביותר שלי.

האם אתה כפוף יותר ללוח זמניך מאשר לדחיפת רוחי? האם אתה מוכן להיות גמיש, פתוח לשינוי במה שחשבת שהם סדרי היום? האם תפסיק את תוכניותיך, הן לטווח קצר והן לטווח ארוך, ברגע שאדרוש זאת ממך, גם אם זה לא נוח, גם אם זה קשה?

השני הוא התחשבותך באחרים. ואיני מתכוון כאן ל"צדקה נוצרית." אני מדבר על דאגותיך לגבי תוכניתי עבור אלה שאתה אוהב. במילים אחרות, חששך שאאכזב אותם או לא אספק את צורכיהם, כאילו דאגותיך יכולות לגבור על השגחתי. זה מתחפש לדאגה כנה, אך למעשה זהו חרדה הנובעת מחוסר אמונה שתוכניתי מתחשבת בטובתם.

האם אתה בוטח בי שאספק את צרכיך? האם דרכיי גבוהות מדרכיך? האם תוכניתי טובה משלך לחייך? אם לא אכזיב אותך, האם אכזיב אותם? האם תוכל אם כן לבטוח בי בעבור אחרים? האם לא אגן ואספק לאלה שאתה מפקיד בידיי, גם אם אתה עצמך אינך יכול?

ברגע שתעריך הדרכה מעל נוחות, תוכל לראות טוב יותר את כל הנסיבות בעיניים רוחניות. עם ראייה מסוג זה, תוכל אז לחוות הדרכה ועדיין להישאר בנוח (בהניחך הכל בידיי), ללא תלות באתגרים שאתה ניצב מולם, או רואה אחרים ניצבים מולם.

שימור עצמי ושאיפה להגן על אחרים תמיד דוחים את הסבל. ואולם, הסבל הוא כלי של חסד, המאפשר לרוחי לשרת במצבים כואבים. הכל כדי להביא לידי מימוש את תוכניתי הריבונית עבורך ועבור אלה שאתה אוהב.

לכן, שחרר את לוח זמניך הקפוא ובטח בי; ובעודך בכך, הסר את מסכתך. ברגע שתמסור באמונה את חייך לידיי, יהיה קל הרבה יותר לבטוח שאני מתחשב בטובתך ובטובת יקיריך.

"אף שהיה בן, למד ציות מתוך אשר סבל." (האיגרת אל העברים 5:8)