דברים שלא נאמרו (אחד)

הגיע הזמן לפתוח את הקריאה ההתגלותית בחייך; זוהי מתנה על־טבעית. אך כדי לכוון בדיוק את נתיבך הצר, עלינו קודם לנקוט מבט רחב. חיוני שקודם כל תזכור שכלל מצוותיו של יהוה חלות באופן אוניברסלי. במילים אחרות, המצוות אינן לפרשנות אישית, כל הגוף (מחשבות המתאספות) נקרא לציית משום שהתורה מבטאת את רצונו העליון של יהוה (הרומים 2:17-18).

ברגע שאתה בא לכלל התאמה עם זה, הגיע הזמן להתאישי; "המצוות אינן מספרות לי דבר ספציפי על ייעודי. אז, איזה חלק של הגוף אני; וכיצד אדע?" זוהי מבוכה נפוצה שעומדים בפניה אלה שאינם מזהים את דפוסי הכתובים, אלה החסרים כמה מפתחות למלכות. הבה נכנה את המפתחות החסרים "דברים שלא נאמרו." הם פותחים דלתות לייעודך האישי ביותר. מבחינה כתובית, אפשר לכנות אותם רקע הסיפור.

הבה נדגים זאת על ידי תמצות של סיפור כתובי ידוע. הדמות המרכזית היא דוד, האיש כלבב יהוה. הסיפור מצוי בשמואל ב 7, חזונו לבנות מקדש עשוי ארז עבור יהוה. זהו סיפור מפורט עם אינספור רמזים ולקחים, אך למען מטרתנו נשמור אותו ממוקד.

דוד מכריז על סלידתו מהאוהל שבו הניח את ארון הברית ומשאלתו העוקבת לשים את הארון ב"בית ארזים." הבה נזכיר לך שזו הייתה בחירתו של דוד לשים את הארון באוהל בחצר ארמונו בירושלים, במקום להשיבו אל המשכן שבנה משה, אשר עוד עמד בגבעון. זהו רמז ראשון שלך שמשהו אינו כשורה, או שדוד יודע משהו שאנחנו לא. וזהו המפתח (הדפוס) שברצוננו שתזהה.

אין שום תיעוד בשום מקום שיהוה אי פעם אמר לאדם שתוכניתו הייתה להעביר את הארון מאוהל יריעות לבית ארזים. ובכל זאת, אנו יודעים מתגובתו של יהוה שזה היה בדיוק החזון שרצה שדוד יתפוס, והוא בירך את דוד ואת זרעו על נאמנותו. מה שאיננו רואים הוא כל הבקשה, החיפוש והדפיקה (לוקס 11:9-10); כל העקשנות הרוחנית של אי־ויתור (בראשית 32:26); והאלימות הרוחנית (מתי 11:12) שנדרשה מדוד כדי להבחין בלב יהוה ולמצוא את החזון שהיה לו עבורו, כדי שיוכל לקדם את מלכותו. הוא היה, אחרי הכל, איש כלבב יהוה. וזה בדיוק מה שיש לו עבורך, חזון שאתה אמור לחפש, אחד שהוא הועיד לך מראש כתרומתך בבניית מלכותו (הרומים 8:28-29).

במהלך ארבעת הימים הבאים נגדיר דפוסים ספציפיים שיובילו אל הגדולה שבכל התענוגות הארציים, הכרת בוראך טוב יותר וגילוי מדוע אתה קיים למענו: 1. שימושו העל־טבעי של האב ב"כלי חמתו" כדי להנחות אותך אישית; 2. מבט פשוט על חייהם, ולא רק על דבריהם, של אנשים כמו אדם, אברהם, יצחק, ישראל, כיפא (פטרוס), שאול, או ישוע עצמו; 3. חכמה אישית (תובנה, התגלות) עבורך; 4. כיוון אישי עבורך באופן פרטני.

ניקח כל אחד מאלה, אחד בכל פעם, ואתה תצעד אל התכלית שהועידה עבורך מראש. להיום, נבקש שתחרוש (תכין מנטלית) את האדמה (היכולת לקבל) של לבך (מרכז שכלך) (הושע 10:12, ירמיהו 4:3-4), ותבקש מיהוה, כבר עכשיו, לחשוף ולהתגבר על כל נקודת מבט מבוססת־בשר שעצרה אותך. בוא ברצון להקשיב ולשמוע. חרוש את האדמה היום והיה מוכן לנטוע את זרעי אהבתו עמוק בתוך תודעתך. למעלה והלאה אהובי, אל השיאים הגבוהים ביותר (שכל המשיח).